ע”פ סקירת מומחים  מה-Diabetes Metab Res Rev

קיימות עדויות מחקריות הולכות וגוברות לפיהן יש למתן טסטוסטרון חליפי (TRT) למטופלים עם חסר בטסטוסטרון (TD) תועלת בהפחתת הסיכון למחלות קרדיווסקולריות (CVD). זאת על רקע השפעתו על שיפור ברגישות לאינסולין, פרופיל ליפידים,  פרופיל שומנים, ולחץ דם. בנוסף לטסטוסטרון תכונות אנטידלקתיות ונוגדות קרישה שגם להן עשויות להיות השפעה חיובית בהפחתת הסיכון ל-CVD .  

החוקרים מציינים כי השמנת יתר חולנית, יתר לחץ דם, תנגודת אינסולין (IR) , דיסליפדמיה, הפרעות בקרישה ודלקת כרונית הם גורמי סיכון קרדיווסקולרים מוכרים בגברים.

כידוע , רקמת שומן היא איבר אנדוקריני המייצר חומר שמדכא ייצור טסטוסטרון (T) ושומן ויסרלי משחק תפקיד מפתח בתהליך זה.

בסקירה זו דנים המחברים בהשפעת רמות נמוכות של T על גורמי הסיכון ל-CVD באמצעות התמקדות על עדויות הנגזרות משלוש גישות שונות:

1. מחקרים אפידמיולוגים/תצפיתיים (ללא התערבות)

2. מחקרים שבחנו טיפולים ADT (ר”ת של androgen deprivation ), כלומר דיכוי הורמוני מין

3. מחקרים שבחנו מתן תחליפי טסטוסטרון (TRT) בגברים עם TD .

מחקרים אפידמיולוגים:

במחקרים האפידמיולוגים רמות נמוכות של T היו קשורות להשמנת יתר, דלקת, סוכרת סוג 2 , טרשת עורקים, והתקדמות בטרשת עורקים. מחקרים אפידמיולוגים ארוכי טווח הראו שרמות נמוכות של T קשורות גם לעלייה בסיכון לתמותה קרדיווסקולרית.

מחקרים אלו אף הצביעו על כך שגברים עם סוכרת סוג 2, טרשת עורקים או מחלת לב כלילית היו כולם עם רמות נמוכות של T .

כמו כן, החוקרים מציינים ששיעור גבוה של גברים עם מחלת לב כלילית היו עם חסר ב-T (היפוגונדיזם) : 23% מגברים אלו היו עם רמות T נמוכות מ-7.5 nm ו-53% עם רמות נמוכות מ-12 nm .

המשמעות של נתונים אלה ע”פ החוקרים היא שבאנשים עם מחלת לב קיימת, רמות נמוכות של T תורמות להתקדמות מחלת הלב.

החוקרים מזכירים גם סקירה שיטתית ומטה-אנליזה שהתפרסמה לאחרונה שבה נבחן הקשר בין תמותה מכל סיבה (16,184 משתתפים) ותמותה קרדיווסקולרית (11,831 משתתפים) בגברים לאורך 9.7 שנות מעקב אשר הצביעה על קשר בין רמות נמוכות של T לבין עלייה בסיכון לתמותה מכל סיבה, ולתמותה על רקע קרדיווסקולרי.

מאידך, רמות נמוכות של T מובילות להמשך צבירת מסת שומן, ובכך נוצר מעין מעגל קסמים של חסר ב-T וצבירת מסת שומן.

מחקרים שבחנו השפעת ADT :

ADT נמצא כגורם לשינויים לא רצויים ברקמת הגוף, IR ודיסליפדמיה. במחקרים אפידמיולוגים תצפיתיים נמצא גם ש-ADT קשור לעלייה בפיברינוגן (חלבון הקשור למנגנון הקרישה), חסם 1 לפלסמינוגן , ו-CRP (מדד דלקתי) .

ניתוח מאגר מידע גדול שכלל כ-73,000 גברים בני למעלה מ-66 מצא כי אלו שקיבלו טיפול GNRH היה באופן מובהק בסיכון מוגבר לסוכרת, מחלת לב, אוטם שריר הלב ומוות פתאומי (דום לב).

טיפול ADT העלה את הסיכון לסוכרת ב-44% , מחלת לב ב-16% , אוטם שריר הלב ב- 11% ודום לב ב-16% . אנליזה זו שפורסמה ב-circulation מטעם אירגון הלב האמריקאי (AHA) , האיגוד האורולוגי האמריקאי (AUA) והחברה האמריקאית לסרטן הובילה את ה-FDA לעדכן בעלוני התרופות מקבוצת ה-ADT את הסיכון הקרדיו-מטבולי המוגבר הקשור לשימוש בתרופות אלה.

מחקרים שבחנו TRT :

המחברים מציינים שההתוויה הנוכחית ל-TRT היא רמות T של מתחת ל-12 נמו”ל/ל’ ותסמינים קליניים של חסר ב-T .

החוקרים מסבירים כי המנגנון שבאמצעותו TRT יכול לסייע בהפחתת הסיכון הקרדיו-מטבולי באמצעות השפעתו החיובית על גורמי הסיכון הידועים כמו יתר לחץ דם, היפרכולסטרולמיה והשמנה.

החוקרים מציינים סקירה שיטתית שנערכה לאחרונה שהראתה כי TRT מסייע באיזון גליקמי, הורדת IR , הפחתת ריכוזי שומן ויסרלי וטריגליצירידם. לעומת זאת , רמות נמוכות של T היו  קשורות להימצאות והתקדמות של טרשת עורקים בכלי הדם בקרוטיד, בעורקים הכליליים ובאבי העורקים.

כמו כן מציינים המחברים כי מתן TRT לגברים עם TD הראה באופן עקבי ירידה סימולטנית במסת השומן ועלייה ברקמת השריר.

כך למשל נמצא שמתן T למשך שנה אחת לחולי סוכרת סוג 2 חדשים היה קשור לעלייה ברקמת שריר וברמת אדיפונקטין.

במחקר אחר,  מעקב אחרי 371 גברים שטופלו ב-TRT למשך של 4 שנים לפחות הראה שיפור משמעותי מבחינה קלינית בהפחתת היקף מותניים ומשקל גוף.

במחקר אחר שבו נעשתה השוואה בקרב מטופלים חולי סוכרת שאובחנו לאחרונה בין דיאטה ופעילות גופנית לבין הוספת T לדיאטה והפעילות, נמצא שבעוד שבקבוצה הראשונה ההמוגלובין A1C פחת לאחר שנה ב-0.5% בלבד, בקבוצת ה-T הייתה ירידה של 1.2% . מטה-אנליזה נוספת מצאה גם שטיפול ב-T היה קשור לשיפור ב-IR ו-HOMA (ר”ת של  homeostatic model assessment ).

כך גם לגבי מחקרים שבחנו הוספת T לטיפול משולב בדיאטה ופעילות גופנית והשפעתו על הפחתת רמות טריגליצירידים ועלייה ברמות ה-HDL כולסטרול.

טיפול ב-T נמצא גם כקשור לירידה בעובי הקרוטיד אינטימה (CIMT) שהוא אחד המדדים החשובים ביותר של טרשת עורקים. ההשפעה על ה-CIMT הייתה תלויית מינון T כך שככל שהמינון היה גבוה יותר, ההפחתה הייתה גדולה יותר.

כמו כן מכיוון ש-T הוא בעל תכונות של מרחיב כלי דם,  נמצא גם במחקרים ארוכי טווח כי הוא מפחית לחץ דם.

סיכום

המחברים סבורים כי ייתכן שחסר ב-T עלול להיות גורם משני למצבים כמו סוכרת סוג 2, הפרעות בזקפה, ומחלות מטבוליות וקרדיווסקולריות.

הם מאמינים שאיבחון מוקדם של חסר ב-T וטיפול עשוי להפחית את השכיחות של כל המצבים הקרדיו-מטבולים שצויינו בסקירה.

המחברים מסכמים כי מצטברות עדויות גוברות והולכות המראות ש-TRT משפר רגישות לאינסולין ופרופיל ליפידים. כמו כן התכונות האנטי-דלקתיות ונוגדות הקרישה של T תורמות להפחתה בעובי הקרוטיד אינטימה.

החוקרים סבורים כי מתן T והבאתו לרמה תקינה בגוף עשויים להפחית הסיכון ל-CVD בגברים עם חוסר אנדרוגני באמצעות השפעה חיובית על מיגוון רחב של גורמי סיכון קרדיווסקולרים לרבות : שומן גוף, IR, דיסליפידמיה, קרישיות, דלקתיות ולחץ דם.

Diabetes Metab Res Rev. 2012 Dec;28 Suppl 2:52-9. doi