מאת ד”ר בן פודה שקד

ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון יוני של ירחון Diabetes עולה כי אנשים בגיל העמידה אשר נולדו בסין בשיא תקופת הרעב של סוף שנות החמישים ותחילת שנות השישים של המאה הקודמת עשויים להיות מצויים בסיכון מוגבר לרמות גבוהות של סוכר בדם בהשוואה לאלו שנולדו מספר שנים לפניה או לאחריה. החוקרים טוענים כי ממצאיהם אלו תומכים בהשערה לפיה תזונה וגדילה במהלך התפתחות העובר עשויות להשפיע על הסיכון להתפתחות סוכרת מסוג 2 בהמשך החיים.

מחקרים קודמים מצאו קשר בין משקל נמוך בלידה ובין סיכון מוגבר להתפתחות סוכרת בגיל הבגרות, מזכירים החוקרים, וזאת הן במדינות מתפתחות והן במדינות מפותחות. בנוסף, נמצא כי מבוגרים אשר נולדו במשקל לידה נמוך מצויים בסיכון מוגבר גם להתפתחות מחלת לב או מחלת כליות בהשוואה לאלו שנולדו בטווח התקין.

לטענת החוקרים, ממצאי המחקר הנוכחי מהווים משום תמיכה נוספת בהיפותזת ‘מקורות ההתפתחות’ (Developmental origins hypothesis), על פיה תזונה לקויה במהלך ההיריון עלולה לשנות את ההתפתחות העוברית בדרכים המשפיעות על חילוף החומרים ועל הסיכון להתפתחות מחלות לאורך החיים. כך למשל, הם מזכירים כי ניסויים שבוצעו בחיות מעבדה מציעים כי תזונה ירודה בעובר עלולה להשפיע על מבנה התאים מייצרי האינסולין בלבלב ועל תפקודם.

במחקר הנוכחי ביקשו החוקרים למדוד את רמות הסוכר בדמם של 7,874 מבוגרים סינים אשר נולדו בין השנים 1954 ו-1964. אלו מהם שנולדו בין ה-1 באוקטובר 1959 וה-30 בספטמבר 1961 נחשבים לכאלו שנחשפו לתקופת הרעב שעברה סין במהלך התפתחותם העוברית. אלו שנולדו לפני פרק זמן זה סווגו ככאלו אשר נחשפו לתקופת הרעב במהלך ילדותם המוקדמת עד המאוחרת, ואילו הנבדקים שנולדו לאחר פרק זמן זה סווגו ככאלו שלא נחשפו לתקופת הרעב.

ככלל, מדווחים החוקרים כי כ-6% מקבוצת הנבדקים שנחשפו לרעב כעוברים הראו היפרגליקמיה, לעומת מעט יותר מ-2% בקבוצה שלא נחשפה.

בנוסף, מבוגרים אשר נחשפו לתקופת הרעב במהלך ילדותם המאוחרת הראו אף הם שיעור של 6% של היפרגליקמיה. עם זאת, כאשר החוקרים ביקשו לתקנן למספר ערפלנים אפשריים, לרבות גיל הנבדק, רמות הפעילות הגופנית והרגלי העישון, נמצא כי חשיפה לתקופת הרעב, ובמיוחד באזורים בסין אשר הושפעו בצורה הקשה ביותר, הייתה קשורה לסיכון מוגבר להיפרגליקמיה.

החוקרים מוסיפים כי מבין המבוגרים שנחשפו כעוברים לתקופת הרעב ואשר נולדו באזורים הפגועים ביותר, מעט יותר מ-7% הראו היפרגליקמיה, וזאת לעומת 2% בקבוצה שלא נחשפה ובין 2-5% באלו שנחשפו לתקופת הרעב במהלך גילאי הילדות.

תוך תקנון למשתנים נוספים, מצאו החוקרים כי מבוגרים שנחשפו כשהיו עוברים הראו סיכון מוגבר פי 4 להראות היפרגליקמיה בהשוואה לאלו שלא נחשפו לתקופת הרעב.

יתרה מכך, החוקרים מצאו קשר חזק במיוחד בין חשיפה עוברית לתקופת הרעב ובין היפרגליקמיה בקרב מבוגרים אשר ניזונים מדיאטה מערבית ‘עשירה’ בהשוואה לדיאטה סינית מסורתית. קבוצה זו הראתה לדבריהם את ההימצאות הגבוהה ביותר של היפרגליקמיה, אשר עמדה על 19%. ממצא זה מצביע על כך שדיאטה ‘עשירה’ מאוחר יותר בחיים עלולה להחמיר השפעות של תת-תזונה עוברית על הסיכון ארוך הטווח של היפרגליקמיה, הם טוענים.

עם זאת, לא נצפה קשר בין חשיפה כלשהי לתקופת הרעב ובין הסיכון להתפתחות סוכרת מסוג 2 בגיל המבוגר, מציינים החוקרים. מאידך, הם טוענים כי הדבר עשוי לנבוע מכך שנרשמו מעט מדי מקרים של סוכרת בעוקבה זו. הם מזכירים כי בעת עריכת המחקר, הנבדקים בקבוצת החשיפה העוברית לתקופת הרעב במדינתם היו בשנות הארבעים המוקדמות לחייהם.

Diabetes 2010

לידיעה במדסקייפ