מאת ד”ר בן פודה שקד

ממחקר פרוספקטיבי חדש אשר פורסם בגיליון יוני של ירחון Journal of the American Medical Association (JAMA) עולה כי עלייה במשקל, כמו גם מדדים פשוטים וזמינים של השמנה מרכזית, עשויים להצביע על סיכון מוגבר להתפתחות סוכרת בהמשך החיים בקרב מבוגרים בגיל המעבר ולאחריו. החוקרים מציינים כי כך נמצא הן בקרב העוקבה בכללותה והן בניתוח נפרד של כל אחד משני המינים.

החוקרים ביצעו ניתוח פרוספקטיבי של משתתפי מחקר ה-Cardiovascular Health Study, הכולל למעלה מ-4,000 נבדקים מארבע קהילות ברחבי ארצות הברית, אחריהם בוצע מעקב חציוני של כ-12 שנים. החוקרים מצאו כי מדד מסת הגוף (BMI), משקל הגוף, מסת השומן ויחס היקף המותניים להיקף הירכיים, כמו גם יחס היקף המותניים לגובה, בגיל 65 שנים היו גורמים מנבאים משמעותיים להיארעות סוכרת. הם מסבירים כי עבור כל אחד מהמדדים האמורים, נצפתה עלייה הדרגתית בסיכון לסוכרת, עם העלייה בחמישונים של ההשמנה.

החוקרים מציינים כי יחס הסיכון להיארעות של סוכרת נע בין 2 ל-6 עבור נבדקים בקבוצת החמישון הגבוה בהשוואה לקבוצת החמישון התחתון ביחס לכל מדידה נפרדת של השמנה באוכלוסייה הכללית. לדבריהם, העלייה בסיכון נותרה מובהקת אם כי חלשה יותר עבור הנבדקים המבוגרים ביותר, בגילאי 75 שנים ומעלה.

לדברי החוקרים, מספר מחקרים גדולים הראו כי מידת השומן בגוף (adiposity) הייתה קשורה לסיכון להתפתחות סוכרת בקרב בוגרים צעירים ומבוגרים בגיל המעבר, אם כי ישנו מידע מוגבל ביותר ביחס לקבוצות הגיל המבוגרות יותר. הם טוענים כי מחקרם זה מאשר כי עלייה במשקל בגיל המעבר מגבירה את הסיכון להתפתחות סוכרת בהמשך בחיים, וכי תוצאותיו מציעות בנוסף כי שמירה על משקל גוף מיטבי בגיל המבוגר הינה חשובה לצמצום הסיכון לסוכרת בגילאים מבוגרים יותר.

החוקרים ביקשו לעקוב באופן פרוספטקיבי אחר שינויים במדדים של אחוז השומן בגוף ופיזורו (בהתבסס על מידע אנתרופומטרי ומדידות bioimpedance) בקרב 4,193 גברים ונשים בגילאי 65 שנים ומעלה בתחילת המעקב ומדי שלוש שנים לאחר מכן. הנבדקים, שמקורם בקהילות בצפון קרוליינה, מרילנד, קליפורניה ופנסילבניה, גויסו למחקר בין השנים 1989 ו-1993 והמעקב אחריהם בוצע עד לשנת 2007. היארעות סוכרת, שזוהתה בקרב 339 נבדקים, הוגדרה כצורך בתרופות לסוכרת או על פי רמות הגלוקוז בדם בצום.

החוקרים מסבירים כי ללא תלות במדד שנבדק, הנבדקים בחמישון העליון של כל אחד מהמדדים הראו סיכון מוגבר להתפתחות סוכרת בהשוואה לאלו בחמישון התחתון, ממצא שהיה נכון הן עבור העוקבה כולה והן עבור גברים ונשים בנפרד.

נבדקים אשר עלו לכל הפחות 9 ק”ג החל מגיל 50 שנים (לפני תחילת המעקב, בהתבסס על דיווח עצמי) עד לתחילת המעקב הראו יחס סיכון מתוקנן להתפתחות סוכרת של 3.2 (95% CI = 2.0-5.1) באם עמד ה-BMI שלהם בגיל 50 על מתחת ל-25, 4.0 (95% CI = 2.5-6.4) אם ה-BMI שלהם היה בין 25-29 בגיל 50, ו-5.0 (95% CI = 2.5-10.0) באם ה-BMI שלהם היה לפחות 30 בגיל זה.

לעומת זאת, בקרב הנבדקים בגילאי 75 שנים ומעלה, הסיכון להיארעות סוכרת בקרב אלו עם הערכים הגבוהים ביותר בכל מדד שנבדק היה חלש בכ-50% בהשוואה לנבדקים הצעירים יותר.

החוקרים מציינים כי ממצאיהם אלו המעידים על סיכון מוגבר לסוכרת גם בקרב נבדקים בגיל המעבר ומעבר לו טומנים בחובם מסר חשוב ביחס לבריאות הציבור, שכן לצד הסיכון הגבוה ביותר להתפתחות סוכרת בקרב הנבדקים המבוגרים יותר, הם מראים בנוסף את העלייה הרבה ביותר בשיעור התחלואה והתמותה הקרדיווסקולאריות, והם הרי החלק הגדל בצורה המהירה ביותר באוכלוסייה.

JAMA 2010; 303:2504-2512

לידיעה במדסקייפ