החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי לאסטרוגן השפעה חיובית בנשים בנות 65 שנים ויותר, כאשר ההשפעה של טיפול הורמונלי משתנה לפי סוג, צורת מתן ומינון.

מנתונים שפורסמו באתר MedRxiv וטרם עברו סיקור עמיתים עולה כי טיפול באסטרוגן לבדו, או בשילוב עם פרוגסטרון, עשוי להפחית את שיעורי התמותה ואת הסיכון לממאירות בנשים מבוגרות בגילאי 65 שנים ומעלה.

בניגוד למחקר ה-WHI, שבדק רק סוג אחד של אסטרוגן, במינון יחיד ובמתן פומי, המחקר העדכני של ה-NIH בחן 6 סוגי טיפול הורמונלי, במגוון מינונים – נמוך, בינוני וגבוה, ובצורות מתן שונות (פומי, עורי, וגינלי).

במסגרת המחקר הנוכחי בחנו החוקרים את הרשומות הרפואיות של למעלה מ-7 מיליון נשים בגילאי 65 שנים ומעלה עם ביטוי Medicare בין השנים 2007 עד 2019, מהן 15% קיבלו טיפול הורמונאלי מכל סוג לפחות פעם אחת במהלך תקופת המחקר.

ניתוח סטטיסטי שימש להערכת ההשפעות כל של תכשיר על 13 תוצאים שנבחנו במחקר: תמותה מכל-סיבה, חמש ממאירויות (שד, ריאות, רירית רחם, מעי גס ורקטום, שחלות); שש מחלות קרדיווסקולאריות (מחלת לב איסכמית, אי-ספיקת לב, תרומבואמבוליזם ורידי, אירוע מוחי, פרפור פרוזדורים, אוטם לבבי חד); ודמנציה.

מהנתונים עולה כי שיעורי התמותה היו נמוכים יותר בנשים שקיבלו טיפול הורמונאלי, בהשוואה לאלו שלא השתמשו בטיפול הורמונאלי (12.93 לעומת 6.08 מקרי תמותה ל-1,000 שנות-מטופל). לאחר תקנון לערפלנים אפשריים , הסיכון לתמותה עם טיפול הורמונאלי היה נמוך ב-20% (יחס סיכון של 0.80). בהשוואה לנשים שלא קיבלו טיפול הורמונאלי, הירידה בסיכון לתמותה הייתה מובהקת סטטיסטית עם טיפול באסטרדיול (יחס סיכון של 0.78) או אסטרוגן משולב פרוגסטין (יחס סיכון של 0.86).

מניתוח לפי צורת מתן עלה כי ירידה משמעותית בסיכון לתמותה תועדה עם מתן נרתיקי (יחס סיכון של 0.69), פומי (יחס סיכון של 0.89) וטרנסדרמאלי (יחס סיכון של 0.78).

הטיפול באסטרוגן כמונותרפיה לווה בירידה משמעותית בשיעורי היארעות כלל הממאירויות שנבחנו המחקר, כולל סרטן שד (יחס סיכון של 0.82), ריאות (יחס סיכון של 0.87), רירית רחם (יחס סיכון של 0.65), מעי גס ורקטום (יחס סיכון של 0.86) ושחלות (יחס סיכון של 0.83).

באשר למינון הטיפול ההורמונאלי, החוקרים מדווחים כי מינון גבוה של אסטרוגן לווה בעליה קטנה אך מובהקת סטטיסטית בסיכון למחלת לב איסכמית (יחס סיכון של 1.03), אך לא תועדה עליה דומה עם מתן אסטרוגן במינון נמוך.

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי לאסטרוגן השפעה חיובית בנשים מבוגרות בגילאי 65 שנים ומעלה, כאשר ההשפעה של טיפול הורמונאלי משתנה לפי סוג, צורת מתן ומינון.

מתוך אתר MedRxiv

לידיעה במדסקייפ

ביקשנו מפרופ’ איתן פאר, מנהל מרפאת גיל המעבר מכבי צפון, קופת חולים מכבי וחבר מייסד של ועד האגודה הישראלית לגיל המעבר, להתייחס לממצאים ולמשמעותם. להלן התייחסותו:

“זהו פרסום חשוב ביותר, הסקר הגדול ביותר שפורסם אי פעם בהקשר של הטיפול ההורמונלי בנשים מבוגרות מאז פרסום מחקר בריאות הנשים ביולי 2002, שם פורסם ממצא של עלייה מזערית בשכיחות סרטן שד ( כשמרבית הנשים היו מעל גיל 63), ההקשר של הורמונים וסרטן שד נעשה ל”ידיעה” כללית והוא הגורם הדומיננטי לכך שנשים מפחדות להשתמש בטיפול הורמונלי בגיל המעבר ולכך שחלק מהרופאים הממליצים על הטיפול עדיין מגבילים אותו לעשר שנים בלבד.

חשיבות הפרסום הנוכחי, המקיף ביותר מסוגו אי פעם , מוכיח שההנחה על הקשר בין טיפול הורמונלי וסרטנים למעשה שגויה בבסיסה. בכוונה נבדקה אוכלוסיית נשים מבוגרת, מעל גיל 65, על מנת שניתן יהיה להשוות את התוצאות למחקר בריאות הנשים.

הממצאים החשובים ביותר הראו ירידה (הפחתה) בשכיחות כל סוגי הסרטנים השכיחים בנשים בגילאים אלו; שד, ריאות, מעי, רחם, שחלות.

הכמות העצומה (יותר מ – 7 מיליון) של התיקים שנסרקו נותנת משנה תוקף לממצאים ומקנה ביטחון רב הן לרופאי גיל המעבר והן לציבור המטופלות.

ההבדל הבולט ממחקר בריאות הנשים היה ההכללה של מגוון סוגי ההורמונים ודרך הלקיחה שלהם לעומת סוג בודד שניתן במחקר בריאות הנשים (ואשר כבר לא קיים בשימוש זה עשרים שנים ויותר!)

לפרסומים אלה השלכות רבות על תחומים רבים.

יותר נשים ויותר רופאים יחזרו לשימוש בהורמונים בגיל המעבר למען שיפור ניכר באיכות הנשים במנופאוזה מכל אספקט שהוא, ומה שלא פחות חשוב  הפניה לרשויות הבריאות בארה”ב לשנות הכיתוב שדפי ההסבר לתרופות הורמונליות בו תמיד מופיעה “הבהרה” שיש קשר בין אסטרוגן וסרטן שד. פסיקה זו ניתנה לפני 30 שנים כאשר לא היו בשימוש מגוון סוגי ההורמונים הקיימים כיום ולא היה הידע הנרחב בנידון שיש כיום ולכן יש מקום להפסיק להתייחס למכלול ההורמונים במקשה אחת ולהתייחס הרבה יותר ספציפית לכל הורמון ולאופן השימוש בו.

יש לציין שברשימת הטיפולים ההורמונליים אותם סקרו בהרחבה במחקר נמצאים למעשה מירב התכשירים ההורמונליים הנפוצים ביותר בארץ כולל אלו במינונים האולטרה-נמוכים, וזה מאד מעודד ומרשים היות ואותו דין חל גם לגבי משתמשי הטיפולים ההורמונליים בארץ ולא רק בארה”ב.

הערת המערכת:  יש לציין כי בישראל הטיפול ההורמונלי המקובל באסטרוגן הוא של E2 במינון נמוך, כאשר דרך המתן השכיחה בישראל היא באמצעות טיפול פומי משולב פרוגסטין.

נספח: רשימת התרופות שנעשה בהן שימוש במחקר.  בין התרופות נמצאת אביאנה (אקטיבלה שמה האמריקאי), וגיפם, וכן תרופות נוספות שישנן בארץ כמו אנג’ליק.