במאמר שפורסם בכתב העת American Journal of Epidemiology מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולות עדויות נוספות התומכות בחשיבות הורמוני מין, בפרט שינויים הורמונאליים חדים, בכל הנוגע לסיכון לדום נשימה חסימתי בשינה.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי הם לא מצאו מחקרים שבחנו את סוג המנופאוזה וגיל בעת הופעת מנופאוזה, שני משתנים המשפיעים על המשק ההורמונאלי לאחר-מנופאוזה, אל מול הסיכון לדום נשימה חסימתי בשינה בנשים.
החוקרים עקבו אחר 50,473 נשים לאחר-מנופאוזה ממחקר Nurses’ Health Study במהלך 2002-2012 ואחר 53,827 נשים לאחר-מנופאוזה ממחקר Nurses’ Health Study II בין 1995-2013, עם 1,712 ו-2,560 אבחנות של דום נשימה חסימתי בשינה, בהתאמה.
בהשוואה למנופאוזה טבעית, יחס הסיכון לדום נשימה חסימתי בשינה עמד על 1.27 במקרים של מנופאוזה ניתוחית משנית לכריתת רחם/שחלות. הקשר נותר דומה לאחר תקנון לגיל בעת מנופאוזה (יחס סיכון של 1.26). הסיכון על-רקע מנופאוזה כירורגית היה גבוה יותר בנשים שלא היו שמנות וכן בנשים שמעולם לא נטלו טיפול הורמונאלי (p<0.05).
עוד עולה מהעדויות כי מנופאוזה מוקדמת יותר לוותה בסיכון גבוה יותר לדום נשימה חסימתי בשינה לפני תקנון לסוג מנופאוזה (בהשוואת אלו מתחת לגיל 40 לעומת אלו בגילאי 50-54 שנים, יחס סיכון של 1.21), אם כי הקשר לא נותר לאחר תקנון.
מנופאוזה ניתוחית לעומת מנופאוזה טבעית נקשרה בקשר בלתי-תלוי עם סיכון גבוה יותר לדום נשימה חסימתי בשינה בנשים לאחר-מנופאוזה.
ממצאים אלו מצטרפים לבסיס העדויות התומך בחשיבות הורמוני מין והסיכון לדום נשימה חסימתי בשינה.
Am J Epidemiol. 2018;187(7):1370-1379
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!