על בסיס ניתוח נתוני רשם לאומי דני מ-1995 עד 2010 ואשר כלל קרוב למיליון נשים בגיל 51-70 נמצא שבעוד ששימוש בטיפול הורמונלי פומי היה קשור לעלייה בסיכון לשבץ, הרי שלא נמצא קשר כזה לגבי טיפול הורמונלי טרנסדרמלי או וגינאלי.
ברקע מסבירים החוקרים כי מחקרים אקראיים כפולי סמיות לבחינת האפקט של טיפול הורמונלי פומי פוסטמנופאוזלי הופסקו בשל החשש לסיכון מוגבר לשבץ. מטרת החוקרים הייתה להעריך את הסיכון לכל סוגי השבץ ולתתי סוגים הקשורים לטיפול הורמונלי, ולחקור את ההשפעה של משטרי ואופן מתן הטיפול.
כאמור נעשה שימוש במחקר עוקבה לאומי (דנמרק) היסטורי של נשים בגיל 51-70 משנת 1995-2010 באמצעות איחוד של 5 רשמים. הרשם הלאומי של סטטיסטיקה של מוצרים רפואיים סיפק מידע על חשיפה לטיפול הורמונלי, ומתוך רשם המטופל הלאומי או רשם גורמי התמותה נאספו נתונים הנוגעים לאבחנות של שבץ (איסכמי, מדמם, תת עכבישי מדמם).
החוקרים חישבו יחסי סיכון מותאמים מרובים תוך שימוש במודל רגרסיה מסוג Poisson.
החוקרים מדווחים כי מבין 980,003 נשים, 20,199 סבלו משבץ (78% איסכמי, 12% מדמן, ו-10% תת עכבישי מדמם) . בסה”כ 36% מהנשים עשו שימוש בטיפול הורמונלי.
שימוש נוכחי היה קשור לסיכון יחסי לשבץ של 1.16 (בטווח בין 1.12-1.22) . בהשוואה לנשים שלעולם לא השתמשו בטיפול הורמונלי, הסיכונים היחסיים המוגברים לכל סוגי השבץ עם שימוש מתמשך, מחזורי המשלב אסטרוגן/פרוגסטין, ואסטרוגן בלבד היו בהתאמה 1.29 (בטווח 1.21-1.37), 1.11 (1.04-1.2) ו-1.18 (1.1-1.26).
הסיכון המוגבר נבע בעיקר מהעלייה בסיכון לשבץ איסכמי, אך לא מדמם.
החוקרים מדגישים כי טיפול טרנסדרמלי הורמונלי לא היה קשור לסיכון לשבץ, וטיפול הורמונלי וגינלי אף היה קשור לסיכון מופחת לשבץ.
החוקרים מסכמים כי במסגרת מחקר עוקבה לאומי זה, נמצא כי טיפול הורמונלי פומי היה קשור לסיכון מוגבר לשבץ איסכמי, ממצא שהיה מתאים לתוצאות מתוך מחקרים אקראיים. עם זאת, לא נמצאה עדות לשלייה בסיכון לשימוש בטיפול הורמונלי טרנסדרמלי או וגינאלי.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!