לאור בלבול וחשש בקרב נשים ובקרב אנשי צוות רפואי בנוגע לטיפול הורמונאלי לאחר-מנופאוזה, נייר עמדה חדש מטעם NAMS (North American Menopause Society) בנושא נועד לסייע לרופאים לטפל באופן נוח יותר בטיפול הורמונאלי חליפי בנשים לאחר-מנופאוזה. נייר העמדה פורסם במהלך חודש יוני בכתב העת Menopause.

מנהל המזון והתרופות האמריקאי אישר את השימוש בטיפול הורמונאלי לארבע התוויות:

1.      תסמינים וזומוטוריים מטרידים.

2.      מניעת אובדן עצם.

3.      חסר אסטרוגן עקב היפוגונאדיזם, סירוס, או אי-ספיקה שחלתית מוקדמת.

4.      תסמינים בדרכי המין והשתן.

באשר לתסמינים וזומוטוריים או גלי חום, CEE (Conjugated Equine Estrogen) בלבד עשוי להתאים לנשים לאחר כריתת רחם. בנשים עם רחם שמור, CEE ישולב עם Progestogen או עם Bazedoxifene, ממשפחת SERM (Selective Estrogen Receptor Modulator), להקנה על הרחם מפני סרטן רירית הרחם.

לחילופין, מחקרים מצאו כי Micronized Progesterone במינון של 300 מ”ג בלילה מפחית משמעותית גלי חום והזעות לילה ומביא לשיפור שינה.

באשר לתסמינים וגינאליים, המומחים ממליצים על מינון נמוך של תכשירי אסטרוגן תוך-נרתיקי עם ספיגה סיסטמית מינימאלית.  במקרים אחרים ניתן לשקול Ospemifene או DHEA תוך-נרתיקי.

טיפול הורמונאלי חליפי סיסטמי אינו מוביל לשיפור אי-נקיטת שתן ועשוי להביא לעליה באי-נקיטת שתן במאמץ. מצד שני, תכשירי אסטרוגן וגינאליים במינון נמוך עשויים להקל על תסמינים בדרכי השתן וקשיים בתפקוד המיני בנשים עם אטרופיה נרתיקית.

טיפול הורמונאלי חליפי לא צפוי להביא לשיפור תפקוד או עוררות מינית, אך בנשים החוששות מפני תפקוד מיני או ליבידו, ניתן לשקול אסטרוגן טרנסדרמלי, בעל השפעה קטנה יותר על טסטוסטרון מאשר אסטרוגן סיסטמי.

בנשים עם חסר אסטרוגן, אי-ספיקה שחלתית מוקדמת, או מנופאוזה מוקדמת בין אם טבעית, ניתוחית, או מושרית טיפול הורמונאלי חליפי מומלץ עד חציון גיל המנופאוזה, 52 שנים.

בנשאיות מוטאציות BRCA1/2, המציבות אותן בסיכון גבוה מאוד לסרטן שד ושחלות, המומחים מציינים כי מחקרים תצפיתיים הציעו כי טיפול הורמונאלי אינו משפיע על הסיכון לסרטן שד בנשים עם סיפור משפחתי של ממאירות זו, אם כי יש לבחון את ההיסטוריה המשפחתית בטרם ייעוץ לנשים בנושא טיפול הורמונאלי חליפי. בנשאיות BRCA ללא סרטן שד, לאחר ניתוח הסרת חצוצרות ושחלות דו”צ, נתונים תצפיתיים מציעים כי טיפול הורמונאלי חליפי סיסטמי עד חציון גיל המנופאוזה עשוי להפחית את הסיכונים הרפואיים הקשורים באובדן מוקדם של אסטרוגן, ללא העלאת הסיכון לסרטן שד.  עם זאת, דרושים מחקרים נוספים אודות אוכלוסיה זו.

מומחי ה-NAMS מזהירים מפני התחלת טיפול הורמונאלי חליפי בנשים שהן במרווח עשר שנים ומעלה מתחילת המנופאוזה, או בנשים בגילאי 60 ומעלה, מאחר ויחס סיכון-תועלת פחות חיובית בהשוואה לנשים צעירות יותר.

לאחר הפסקת טיפול הורמונאלי חליפי קיים סיכוי של 50% להישנות תסמינים וזומוטוריים, ללא תלות בגיל האישה או במשך נטילת הטיפול ההורמונאלי. לכן, הארכת השימוש בטיפול הורמונאלי עשויה להביא להמשך הקלה בתסמינים אלו. עם הפסקת טיפול הורמונאלי, כמעט בכל הנשים צפוי אובדן עצם, עם סיכון מוגבר לשברים ותמותה מוגברת עקב שברי ירך.  יתרה מזאת, אין עדות התומכת בהפסקה שגרתית של טיפול הורמונאלי לאחר גיל 65 שנים.  ההחלטה אודות טיפול ארוך יותר יתקבלו על-בסיס פרטני ויש לשקול התוויות דוגמת תסמינים וזומוטוריים או אובדן עצם, תהליכי קבלת החלטות משותפים, תיעוד והערכה חוזרת תקופתית.

ניתן לצמצם את הסיכון הכרוך בטיפול הורמונאלי ממושך עם שימוש במינונים נמוכים יותר של אסטרוגן ופרוגסטרון, שימוש במדבקות למניעת מעבר ראשון בכבד, או שילוב CEE או Bazedoxifene, המספק הגנה על רירית הרחם.

למרות זאת, מומחי ה-NAMS מציינים כי לאסטרוגן לבדו פרופיל בטיחות טוב יותר מאסטרוגן עם פרוגסטרון, ולכן עשוי להתאים יותר כטיפול ממושך יותר.

Menopause. Published online June 21, 2017

לידיעה במדסקייפ