ממטה-אנליזה חדשה עולה כי הסיכון לדיכאון לאחר-מנופאוזה נמוך יותר ככל שמנופאוזה מופיעה בגיל מבוגר יותר, ממצאים התומכים בהשפעה נוגדת-דיכאון אפשרית עם חשיפה ארוכה יותר לאסטרוגן אנדוגני, כך מדווחים חוקרים במאמר חדש שפורסם בכתב העת JAMA Psychiatry.
הסקירה כללה 14 מחקרים עם כ-67,000 נשים. מהתוצאות עלה כי עליה בגיל המנופאוזה לוותה בירידה ביחס הסיכויים לדיכאון בכל מרווח של שנתיים (יחס סיכויים של 0.98, 13 מחקרים). ירידה דומה תועדה עם תקופת פוריות ממושכת יותר (יחס סיכויים של 0.98).
מהערכת שלושה מחקרים שבחנו דיכאון חמור וכללו כ-52,000 משתתפים, עלה כי ההשפעה הייתה גדולה יותר: תועדה ירידה של 5% בסיכון לדיכאון חמור עם כל עליה של שנתיים בגיל הופעת מנופאוזה. שלושה מחקרים תקננו לדיכאון קודם וגם מצאו ירידה בהתפתחות דיכאון בעתיד עם גיל מבוגר יותר בעת מנופאוזה (יחס סיכויים של 0.98).
ארבעה מחקרים, שכללו 3,033 משתתפות, מצאו כי מנופאוזה בגיל 40 שנים ומעלה, לוותה בירידה של 50% בסיכון לדיכאון, בהשוואה למנופאוזה לפני גיל 40.
מחקרים שכללו נשים עם מנופאוזה כירורגית לא נכללו במטה-אנליזה, אך החוקרים מציינים כי הממצאים תאמו למחקרים קודמים שדיווחו על מנופאוזה מוקדמת עקב כריתת שחלות וזיהוי סיכון מוגבר לדיכאון בגיל מבוגר.
חשוב מכך, הסיכון המוגבר לדיכאון לאחר-מנופאוזה עם גיל צעיר יותר בזמן מנופאוזה נותר עקבי לאחר תקנון לטיפול הורמונאלי חליפי בשבעת המחקרים בסקירה שכללו נתוני טיפול הורמונאלי חליפי. נראה כי טיפול הורמונאלי חליפי אינו מפחית את הסיכויים לדיכאון. עם זאת, החוקרים מציינים כי הורמוני מין אנדוגנים אחרים, דוגמת פרוגסטרון, עשויים לשחק תפקיד בהגנה מפני דיכאון לאחר מנופאוזה.
הממצאים מדגישים את ההשפעה המגנה של אסטרדיול על מערכת העצבים, כאשר חלק מהמחקרים מצאו כי אסטרדיול פועל בתאי עצב ותאי גליה דרך רצפטורים תוך-תאיים וכן בעל השפעות אנטי-אתרוגניות.
JAMA Psychiatry. Published online January 6, 2016
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!