במאמר שפורסם במהדורת יוני של כתב העת Obstetrics & Gynecology מדווחים מומחים כי הטיפול בבוטוקס (Onabotolinumtoxin A), המאושר ע”י מנהל המזון והתרופות האמריקאי לטיפול בפעילות-יתר של שלפוחית השתן, הינו טיפול קו-שני הולם בחלק מהחולים עם פעילות-יתר של שלפוחית השתן.
התסמינים העיקריים של פעילות-יתר של שלפוחית השתן כוללים בריחת שתן לא-רצונית, המובילה למתן שתן למעלה משבע פעמים ביום או למעלה מפעם אחת בלילה. ועידת המומחים מציינת כי ההפרעה מלווה בתכיפות מתן שתן ונוקטוריה, ולעיתים תתכן אי-נקיטת שתן עקב דחק וללא עדות לזיהום בדרכי השתן.
טיפולים אפשריים להפרעה כוללים תרופות להרפיית השרירים והעצבים. בוטוקס הינו רעלן עצבי המשתק את השרירים ומקהה את התגובה העצבית, עם הוכחות כי מביא לשיפור משמעותי בתסמיני פעילות-יתר של שלפוחית השתן עד שנה לאחר הטיפול.
עם זאת, לפני ששוקלים טיפול בבוטוקס, על רופאים לאשר את האבחנה של ההפרעה ולהדריך את החולים בנוגע להתערבויות לא-תרופתיות, ניהול נוזלים או תרגילים לחיזוק שרירי אגן.
במידה ושוקלים טיפול בבוטוקס, אזי יש לקבל החלטה בשיתוף פעולה עם המטופל והמטפל, עם דיון בנוגע לחומרת ואי-נוחות התסמניים ומאזן סיכון-תועלת עבור המטופל. הסיכונים הקשורים בשימוש בבוטוקס כוללים אצירת שתן לאחר הפרוצדורה, זיהומים בדרכי השתן, כאבים, חולשה והעובדה שלטיפול השפעה זמנית בלבד הדורשת זריקות נוספות.
הועדה מדגישה גם כי על המטפלים המבצעים את ההזרקות לעבור הכשרה מתאימה לטיפול בנשים עם הפרעות של רצפת האגן, עם גישה לפרוצדורות ציסטוסקופיה ויכולת להתמודד עם תופעות לוואי אפשריות של הטיפול.
כיום אין המלצות מבוססות-ראיות בנוגע למעקב אחר החולים לאחר הטיפול הנ”ל. יש ליצור קשר עם המטופל 3-7 ימים לאחר הפרוצדורה להערכת היעילות וסוגיות הקשורות בהתרוקנות. מאחר וייתכן והשלפוחית לא תתרוקן באופן מלא, על המטפלים להעריך את שארית השתן לאחר התרוקנות באמצעות צנתר או בדיקת אולטרה-סאונד של השלפוחית במידה ונדרשת הערכה נוספת.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!