חולים עם מלנומה נוטים להתרחק מהשמש ולהשתמש בקרם הגנה מפני השמש בכמות מכובדת שנה לאחר אבחנת הממאירות העורית. עם זאת, אמצעי הזהירות הללו אינם נשמרים לאורך זמן, כאשר מתוצאות מחקר חדש עולה כי 2-3 שנים לאחר אבחנת מלנומה, חולים בילו מספר ימים דומה בחשיפה לשמש ונחשפו לכמות קרינה אולטרה-סגולה דומה לאחרים ללא הממאירות העורית.
לדברי החוקרים, חולים לאחר מלנומה מצויים בסיכון גבוה מהממוצע להישנות הממאירות. עם את, ניתן להפחית את הסיכון באמצעות כיסוי הולם והימנעות מחשיפה לשמש. במטרה לבחון כיצד החולים מגנים על עצמם מפני השמש, הם עקבו אחר 20 חולים במהלך שלוש שנים לאחר אבחנת מלנומה והשוו את הנתונים אל מול 20 מטופלים ללא-מלנומה, שתאמו לחולים בגיל, מין וסוג העור.
כל המשתתפים במחקר תיעדו את הזמן שבילו בשמש ואת השימוש בקרם הגנה מפני השמש ביומנים. הם גם ענדו שעונים למדידת החשיפה לקרינה אולטרה-סגולה.
במהלך הקיץ הראשון לאחר האבחנה של החולים, הם בילו פחות ימים בשמש ללא קרם הגנה מפני השמש, בהשוואה לאלו בקבוצת ההשוואה. עם זאת, נרשמה עליה של 25% במינון החשיפה היומית לקרינה אולטרה-סגולה מהקיץ הראשון לשני, ועליה נוספת בקיץ השלישי. מצד שני, נבדקים ללא מלנומה, נחשפו לרמות קרינה דומות בשלוש השנים.
חשיפה לקרינה אולטרה-סגולה הייתה גבוהה יותר בחולים בהשוואה לנבדקים אלו ללא ממאירות עורית עד הקיץ השלישי. אך ההבדלים היו קטנים וייתכן כי מדובר בממצא אקראי.
מחצית מהמשתתפים בקבוצת הביקורת ו-60% מהחולים עם מלנומה דיווחו על כוויות שמש לפחות פעם אחת במהלך תקופת המחקר.
החוקרים סברו כי אבחנה של מלנומה תוביל לשינוי ההתנהגות של החולים, אך מהמחקר הנוכחי עולה כי הם מקפידים יתר על המידה רק בשנה הראשונה לאחר האבחנה של הממאירות העורית.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!