מתוצאות מחקר חדש עולה כי טיפול בתרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידים (NSAID או Nonsteroidal Anti-Inflammatory Drugs) מלווה בסיכון מופחת להתפתחות ממאירויות של העור מסוג SCC (Squamous Cell Carcinoma), מלנומה ממאירה וסוגים מסוגימים של BCC (Basal Cell Carcinoma).
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מודלים ניסיוניים הדגימו השפעות קרצינוגניות של אנזימי COX (Cyclooxygenase), המעודדים תהליכים דלקתיים, חדירה של תאים דרך ממברנת הבסיס , מדכאים מנגנוני ההגנה של המאחסן כנגד מחלות ממאירות,מעכבים מוות תאי מתוכנן של תאי גידול ומעודדים יצירת כלי דם חדשים. תרופות ממשפחת NSAID חוסמות את פעילות אנזימי COX.
החוקרים בחנו את הקשרו בין טיפול ב-NSAID ובין הסיכון להתפתחות ממאירויות מסוג SCC, BCC ומלנומה ממארת בנבדקים עם דגימות היסטולוגיות זמינות ממאגר ממאירויות מדנמרק בשנים 1991-2008. החוקרים לא כללו במחקר חולים עם זיהום בנגיף HIV, מושתלי איברים, או אבחנה קודמת של מחלות ממאירות.
בקרב אלו שקיבלו טיפול ב-NSAID נרשמה ירידה בשיעורי SCC ומלנומה ממארת, אך לא בשיעורי BCC, בהשוואה לאלו שמעולם לא טופלו בתרופות. החוקרים מצאו קשר בין הפחתת הסיכון ובין משך הטיפול ב-NSAID ומינון הטיפול. בקרב אלו שנטלו טיפול במינון-גבוה, לאורך-זמן, נרשמה ירידה של 46% בסיכון למלנומה ממארת, ירידה של 35% בסיכון ל-SCC וירידה של 17% בסיכון ל-BCC.
הפחתת הסיכון ל-SCC ולמלנומה ממארת לא הייתה תלויה במיקום האנטומי, אך הטיפול התרופתי השפיע רק על BCC שאינם באזורי הראש והצוואר.
הן אספירין והן NSAID לא-סלקטיביים סיפקו הגנה משמעותית מפני התפתחות SCC ומלנומה ממארת; מעכבים חדשים יותר של האנזים COX-2 לוו בירידה בשיעורי SCC, אך בשיעור מקרי מלנומה ממארת. טיפול ממושך ובמינון גבוה של אצטאמינופן לווה בסיכון מופחת למלנומה ממארת ו-BCC, פרט למקרים המערבים את הראש והצוואר.
Journal Watch
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!