מתוצאות מחקר חדש שפורסמו במהדורת יוני של Archives of Dermatology עולה כי גיל וגורמים אחרים עשויים להשפיע על הסגוליות של בדיקות דרמוסקופיה לאבחנת מלנומה.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי SDDI (Sequential Digital Dermoscopic Imaging) מסייעות בזיהוי שינוי מורפולוגי של נגעים מלנוציטים במשך הזמן, ומאפשרת זיהוי מלנומה בשלב מוקדם, ללא מאפיינים דרמוסקופיים ספציפיים של נגעים ממאירים.

במסגרת המחקר הרטרוספקטיבי ביקשו החוקרים לבחון את הקשר בין משתנים דמוגרפיים ספציפיים ובין סגוליות לאבחנה מלנומה בעת הערכה של נמשים באמצעות SDDI. בתקופה שבין 1 באפריל, 1998, עד 31 במאי, 2007, סך כולל של 1765 משתתפים עם 2497 נגעים מלנוציטיים שפירים עברו בדיקות SDDI קצרות-טווח במרווחים של 2.5-4.5 חודשים. גיל המשתתפים הממוצע עמד על 40 שנים; 42.3% מהמשתתפים היו גברים. יעד הסיום העיקרי היה שיעור הנגעים לאחר שינוי, תוך התייחסות לגיל, מין, קוטר הנגע והמיקום האנטומי.

קבוצת הגיל הייתה הגורם המשמעותי היחיד הקשור בשינוי הנגעים (P=0.002). קבוצת המשתתפים בטווח הגילאים 36-50 שנים, שימשה כקבוצת ייוחס, בהשוואה לקבוצה זו, הסיכוי לשינוי הנגעים היה גדול יותר משמעותית בקבוצת הילדים והמתבגרים (19-35 שנים, OR=1.50) ובקבוצת הקשישים (מעל גיל 65 שנים, OR=2.04).

החוקרים מדווחים על קשר מובהק בין הסוג ההיסטולוגי וקבוצת הגיל (P=0.01) ובין הנגעים השפירים בהם חל שינוי עם הזמן, עם ירידה בשיעור הנגעים עם שינוי לנמשים בנאליים ועליה בשיעור הנמשים הדיספלאסטיים עם עליה בגיל. שינוי נגעים לנמשים דיספלאסטיים היוו 75.9% מהנגעים שהשתנו בקבוצת הקשישים ו-35.7% מהמשתתפים בקבוצת הגיל הצעיר.

החוקרים מדווחים על סגוליות ירודה לאבחנת מלנומה עם בדיקת SDDI קצרת-טווח בילדים ומתבגרים (75.7%) ובקשישים (77.9%), בהשוואה ליתר קבוצות המשתתפים (84.6%).

מגבלות המחקר נובעות ממבנה המחקר הרטרוספקטיבי, הטיית בחירה וחוסר-ודאות לגבי הקריטריונים ההיסטולוגיים להגדרת מלנומה מוקדמת.

במחקר אחר, חוקרים מאוסטריה ביקשו לסווג נמשים נרכשים על-בסיס דפוס דרמוסקופי. בין 1 באוקטובר, 2008 ועד 31 במאי, 2009, סך כולל של 480 משתתפים מעל גיל שנתיים עברו בדיקות מקיפות של העור.

המשתתפים סווגו לשמונה קבוצות לפי גיל והנמשים על הגו סווגו לפי מיקום ודפוס דרמסקופי. המחקר כלל 5,481 משתתפים ויעדו העיקרי היה שיעור סוגי הנמשים הדרמוסקופיים כפונקציה של גיל המשתתפים ומיקום הנמשים.

החוקרים מדווחים על עליה משמעותית במספר הנמשים מכל הסוגים לפני העשור הרביעי החיים, וירידה לאחר מכן. בילדים ומתבגרים, נמשים גלובולאריים זוהו בתדירות הגבוהה ביותר בגו עליון, עם ירידה עקבית עם עליה בגיל לאחר מכן.

סוג הנמשים הנפוץ ביותר בגב העליון והאמצעי היו נמשים רטיקולאריים, שהיו גם הנמשים הנפוצים ביותר לאחר העשור השני לחיים. נמשים גלובולאריים מרכזיים לא היו נפוצים, אך מבחינת הגיל המגמה הייתה זהה לזו של נגעים רטיקולאריים. לאחר העשור השלישי לחיים, דפוס נגעים גלובולאריים פריפריים ירד במהירות ולא תועד עוד בנבדקים מעל גיל 60. בכל קבוצות הגיל תועדה שכיחות דומה של דפוס נמשים לא-ספציפי.

החוקרים מסכמים וכותבים כי מהמחקר עולים הבדלים משמעותיים בהתאם לגיל ולאתר האנטומי בשכיחות סוגים שונים של נמשים דרמסקופיים.

Arch Dermatol. 2011

לידיעה במדסקייפ