מחקר חדש מצא כי בדיקה כוללת של העור, לזיהוי מלנומה ממארת במבוגרים בגיל 50 ומעלה, משתלמת מאוד מבחינת עלות מול תועלת, לפחות כמו בדיקות סקר לגידולים אחרים המבוצעות באופן שגרתי בארה”ב.

צוות חוקרים נוסף מדווח כי כאשר תוכניות מערכת הבריאות מתירות גישה חופשית לרופאים מומחים, קיים עיכוב קטן יותר בביצוע ביופסיות אבחנתיות במקרים של חשד למלנומה, בהשוואה לאירגוני בריאות המחייבים מעבר דרך רופא ראשוני לפני הפניה לדרמטולוג.

שיעורי התמותה בעקבות מלנומה מצויים בעליה, אך שיעור בדיקות הסקר למחלה אינו טוב. Institute of Medicine אינן מעודד בדיקות סקר לסרטן עור בשל העדר נתונים בנושא. לכן, החוקרים פיתחו את מודל Markov, לבחינת ההשפעה הפוטנציאלית של בדיקות סקר למלנומה ע”י דרמטולוג.

מהמחקר עולה כי יחסי עלות מול תועלת של בדיקת סקר חד-פעמית, לאחר גיל 50, עומדים על 10,100 דולרים לכל תוספת QALY (Quality Adjusted Life Year). עלות בדיקות סקר כל שנתיים עומדת על 80,700 דולר לכל QALY, ועלות בדיקת סקר שנתית עומדת על 586,800 לכל QALY.

מאחר שהסיכון למלנומה גדול יותר מפי 2 בקרב קרובי משפחה בדרגה ראשונה של חולים עם מלנומה, החוקרים בחנו גם את יחסי עלות/תועלת של בדיקות סקר באוכלוסיה זו. העלות לכל QALY עמדה על 4000 דולרים לבדיקת סקר חד-פעמית, 35,500 דולר לבדיקת סקר אחת לשנתיים, ו-257,800 דולרים לבדיקת סקר שנתית.

מאחר שבדיקות סקר למלנומה משתלמות מבחינת עלות/תועלת, החוקרים ממליצים להרחיב את התוכניות לבדיקות סקר, או לערוך מחקר דפיניטיבי בנושא.

במאמר השני, דנים החוקרים בסוגיה לפיה מערכת הבריאות מחייבת הפניה מרופא ראשוני, לפני שמטופל יכול לפנות לרופא מומחה, דבר המוביל לעיכוב באבחנה ובטיפול במלנומה ממארת.

הם סקרו את הרשומות של חולי מלנומה שהופנו למרפאת מומחים בין 1996 ו-2000. מבין 234 החולים, 168 (72%) פנו ישירות למומחה, בעוד ש-66 נזקקו להפניה (28%).

החוקרים מצאו הבדל משמעותי בין החולים בכל הקשור לעיכוב בין ההופעה ועד הביופסיה. בקרב אלו שפנו ישירות לרופא עור, 88% עברו ביופסיה בביקור הראשון, זאת לעומת 44% מאלו שנאלצו לעבור תחילה דרך רופא ראשוני לקבלת הפניה לרופא עור.

עיכוב של עד 3 חודשים לפני שנערכה ביופסיה זוהה ב-8% מהחולים שפנו ישירות למומחה, לעומת 38% מהחולים שפנו למומחה רק לאחר הפניה מרופא ראשוני. עיכוב של מעבר ל-3 חודשים זוהה ב-4% ו-15% מהפונים, בהתאמה.

עם זאת, לא נמצא הבדל משמעותי בין הקבוצות בחציון עובי הנגע, שיעור הגידולים המוגבלים (In Situ) לעומת מלנומה פולשנית, או שלב הגידול (Stage). ההבדל הקליני המשמעותי היחידי היה שיעור גבוה יותר של חולים עם גידולים בעובי גדול מ-1 מ”מ בקרב קבוצת החולים שפנו ישירות לרופא מומחה, לעומת החולים שפנו לרופא מומחה לאחר הפניה מרופא ראשוני (28% לעומת 11%, p=0.02).

החוקרים מייחסים את ההבדלים הללו לגיל המבוגר יותר של החולים שפנו ישירות לרופא מומחה, בהשוואה לאלו שפנו לאחר הפניה (ממוצע 55 שנים לעומת 49 שנים), והשכיחות הגבוהה יותר של חולים עם סיפור אישי של מלנומה (11% לעומת 2%).

החוקרים מסכמים וכותבים כי דרושים מחקרים נוספים לבחינת ההשפעה של מודלי מתן שירותי בריאות על אבחנה מהירה של מלנומה אגרסיבית יותר (מלנומה עם התכייבות, חדירה לכלי לימפה וכלי דם, שיעור מיטוזות גבוה או תת-סוג נודולרי).

במאמר מערכת שהתייחס למחקר נכתב כי כל שיטת מניעה דורשת המון עבודה. המוסכמה בכל הקשור לבדיקות סקר של סרטן שד וסרטן המעי הגס והרקטום נבעה רק ממחקרים פרוספקטיבים גדולים, שהוכיחו שוב ושוב כי בדיקות הסקר מצילות חיים.

אך לא נערכו מחקרים אקראיים גדולים, פרוספקטיבים, להערכת בדיקות סקר רוטיניות למלנומה. הממצאים מהמחקר הנוכחי אינם רק מחזקים את השיקולים לביצוע בדיקת סקר חד-פעמית למלנומה, אלא גם מעלים את התקווה שיערכו מחקרים רנדומלים דפיניטיבים בנושא.

Arch Dermatol 2007;143:21-28,30-36,101-103.

לידיעה במדסקייפ