ניטור סוכר רציף (Continuous Glucose Monitoring) נמצא עדיף על ניטור-עצמי של ערכי סוכר לשיפור ניהול המחלה בחולים עם סוכרת מסוג 1, כך עולה מתוצאות מחקר עולם-אמיתי COMISAIR, אשר הוצגו במהלך הכנס השנתי מטעם ה-EASD (European Association for the Study of Diabetes) ופורסמו במקביל בכתב העת Diabetes Care.
במסגרת המחקר בחנו החוקרים את ההשפעה הקלינית של ארבע גישות טיפול במבוגרים עם סוכרת מסוג 1: ניטור סוכר רציף בזמן-אמת עם זריקות אינסולין מרובות בכל יום, ניטור סוכר רציף בזמן-אמת עם משאבת אינסולין, ניטור-עצמי של מדידות הסוכר בדם עם זריקות אינסולין מרובות בכל יום וניטור-עצמי של מדידות הסוכר בדם עם משאבת אינסולין.
המחקר הפרוספקטיבי, לא-אקראי, בתנאי עולם-אמיתי, כלל 94 משתתפים עם סוכרת מסוג 1 (22 משתתפים תחת ניטור רציף עם זריקות אינסולין; 26 משתתפים עם ניטור רציף ומשאבת אינסולין; 21 משתתפים עם ניטור עצמי וזריקות אינסולין; 25 משתתפים עם ניטור עצמי ומשאבת אינסולין). תוצאי הסיום העיקריים כללו את השינוי בריכוז המוגלובין מסוכרר, זמן בטווח (70-180 מ”ג/ד”ל), זמן מתחת לטווח (מתחת ל-70 מ”ג/ד”ל), שונות גליקמית והיארעות היפוגליקמיה.
לאחר שלוש שנים, בשתי הקבוצות עם ניטור סוכר רציף בזמן אמת תועדו ערכי המוגלובין מסוכרר נמוכים יותר משמעותית (7.0% בקבוצת זריקות אינסולין מרובות ו-6.9% בקבוצת משאבת אינסולין), בהשוואה לניטור סוכר עצמי עם משאבת אינסולין (7.7%) או זריקות אינסולין (8.0%), ללא הבדלים בין שתי קבוצות המטופלים עם ניטור סוכר רציף.
שיפור משמעותי באחוז הזמן בטווח תועד רק בתתי הקבוצות של מטופלים תחת ניטור סוכר רציף (48.7-69.0% עם זריקות אינסולין, 50.9-72.3% עם משאבת אינסולין) וירידות מובהקות נרשמו במשך הזמן מתחת לטווח (9.4-5.5% ו-9.0-5.3%, בהתאמה).
במהלך המעקב תועדו שבעה אירועי היפוגליקמיה חמורה, 5 בקבוצת ניטור סוכר עצמי ו-2 בקבוצת ניטור סוכר רציף.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים על עדיפות ניטור סוכר רציף בזמן-אמת על מדידות סוכר עצמיות בהפחתת המוגלובין מסוכרר, אירועי היפוגליקמיה ותוצאי סיום אחרים בחולים עם סוכרת מסוג 1, ללא תלות באופן הטיפול באינסולין.
מתוך כנס ה-EASD
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!