מחקר חדש שפורסם ב-NEJM הראה כי טיפול בנוגדן החד שבטי ההומני litifilimab שיפר ציונים במדד פעילות מחלת העור בניסוי בפאזה 2 של חולים עם זאבת עורית (CLE). השיפורים בשטח המחלה ומדד חומרה-פעילות (CLASI-A) בחולים שהוקצו באופן אקראי לקבלת litifilimab תת עורי היו משמעותיים יותר, לעומת חולים שהוקצו אקראית לפלצבו במהלך תקופת הניסוי של 16 שבועות.
התרופה הנבדקת מכוונת לאנטיגן 2 של תאים דנדריטיים בדם (BDCA2) – קולטן המתבטא אך ורק על פני השטח של תאים דנדריטים פלזמהציטואידים (pDCs) – ומעכבת את הייצור של אינטרפרון מסוג 1 וציטוקינים דלקתיים וכימוקינים אחרים, הממלאים תפקיד מרכזי בפתוגנזה של זאבת עורית ומערכתית, אומרים החוקרים ל-Medscape. המחקר שנערך ב-54 מרכזים, כלל 132 מטופלים עם CLE תת-חריף בינוני עד חמור או CLE כרוני (כולל LE דיסקואידית), או CLE תת-חריף וכרוני עם או בלי ביטויים מערכתיים. CLE פעיל הוגדר כציון של לפחות 8 ב-CLASI-A, המודד אריתמה וקשקשת או היפרטרופיה ב-13 אזורי עור. המטופלים חולקו אקראית לקבלת פלצבו או litifilimab במינונים של 50 מ”ג, 150 מ”ג או 450 מ”ג תת עורית בשבועות 0, 2, 4, 8 ו-12. ציוני CLASI-A ממוצעים בתחילת המחקר עבור פלצבו וכל אחת מקבוצות המינון היו 16.5, 15.2, 18.4 ו-16.5, בהתאמה. החוקרים השתמשו במבחן של מינון-תגובה כדי להעריך את התגובה בין ארבע הקבוצות על בסיס אחוז השינוי בציוני CLASI-A בתחילת המחקר ל-16 שבועות, מה שהיה התוצא העיקרי.
אחוז השינויים בציון CLASI-A היו 38.8- ± 7.5 בקבוצת ה-50 מ”ג; 47.9- ± 7.5 בקבוצת 150 מ”ג; 42.5- ± 5.5 בקבוצת 450 מ”ג; ו-14.5 ± 6.4 בקבוצת הפלצבו. (ערך שלילי מצביע על שיפור מתחילת המחקר). בהשוואה לפלצבו, השינוי בציוני CLASI-A בכל אחת מקבוצות ה-litifilimab היה 24.3- נקודות אחוז עבור מינון של 50 מ”ג (95% CI, -43.7 עד 4.9-); 33.4- נקודות אחוז עבור מנת 150 מ”ג (95% CI, -52.7 עד 14.1-); ו-28.0 נקודות אחוז למינון של 450 מ”ג (95% CI, -44.6 עד -11.4). קצת פחות ממחצית מהמשתתפים – 42% עד 48% מהחולים שקיבלו litifilimab ו-42% מאלו בקבוצת הפלצבו – סבלו מ-SLE במקביל עם פעילות מחלה נמוכה עד בינונית.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!