ממצאי מחקר חדש בחולי לופוס (Systemic Lupus Erythematosus), שפורסמו בכתב העת Annals of the Rheumatic Diseases, עולה כי שיעורי התמותה בחולים אלו ירדו עם הזמן.
מדגם המחקר כלל 1,732 חולי לופוס, אשר היו במעקב בין 1971 ועד 2013. הסיבות לתמותה נאספו מתעודות הפטירה, דיווחי ניתוחים לאחר המוות, רישומי בתי חולים ורישומים של רופאי המשפחה.
שיעורי התמותה המתוקנים מכל-סיבה ומסיבות ספציפיות היו גבוהים במיוחד בקרב חולים צעירים, אך השתפרו משמעותית במהלך חמישים השנים האחרונות. מטרת המחקר הייתה לבחון את השינוי לאורך זמן בשיעורי התמותה המתוקנים בחולי לופוס באונטריו, קנדה.
בתקופה שבין 1971 ועד 2013, סך כולל של 249 חולי לופוס הלכו לעולמם עקב מחלה זיהומית (24.5%), טרשת עורקים (15.7%), לופוס פעילה (13.3%), או ממאירות (9.6%).
שיעורי התמותה המתוקנים מכל-סיבה ירדו מ-13.5 בשנות השבעים של המאה הקודמת ל-2.2 בשנים האחרונות. מגמות דומות תוארו בהערכת שיעורי טרשת עורקים, זיהומים ומחלות ממאירות.
בקרב חולים צעירים יותר (19-39 שנים) תועדו שיעורי תמותה מתוקנים גבוהים יותר (12.4), בהשוואה לחולים מעל גיל 40 שנים (3.1).
ההישרדות של חולי לופוס השתפרה עם הזמן, עדות להתקדמות בטיפול במחלת לופוס ובתחלואה נלווית.
Ann Rheum Dis. 2019
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!