בתיאור מקרה שפורסם במהלך הכנס השנתי מטעם ה-Ohio Association of Rheumatology מדווחים המציגים על שימוש מוצלח ב- Belimumab (בנליסטה) באישה בת 52 שנים עם דרמטומיוזיטיס.
החולה אובחנה בעבר על לופוס דיסקואידי וטופלה ב-Hydroxychloroquine ו-Methotrexate” אך התייצגה עם חולשת שרירים בגפה העליונה. רמות קריאטינין קינאז בדמה היו מוגברות עד 4,567 יחידות/ליטר וערכי Aldolase עמדו על 46 יחידות/ליטר. רמות ALT ו-AST עמדו על 160 יחידות/ליטר ו-175 יחידות/ליטר, בהתאמה, עם עדות לנוגדנים כנגד Jo.
בשל חשש מפני מיופתיה על-רקע טיפול תרופתי, הוחלט על הפסקת Hydroxychloroquine ובוצעה ביופסית שריר. הביופגיה הדגימה אטרופיה אזורית פרי-פסיקולרית, אטרופיה אקראית של סיבי שריר ודלקת בסיבי שריר. לא תועדה עדות למיופתיה על-רקע Hydroxychloroquine, כך שחודש הטיפול התרופתי.
המטפלים השלימו ביופסית כבד, שהדגימה נמק כבדי וכולסטאזיס תוך-כבדי קל, לכן הופסק הטיפול ב-Methotrexate.
לאחר מכן, החולה פיתחה פריחה פפולארית בגב העליון והחזה וביופסיה עורית הדגימה נוכחות תסניני לימפוציטים סביב כלי דם, ממצאים שהובילו לאבחנה של דרמטומיוזיטיס.
הרופאים המטפלים החלו בטיפול ב- Belimumab עם היעלמות התסמינים והמנרמלות קריאטין קינאז ואנזימי כבד. לכן, כעת החולה נוטלת Belimumab במינון 750 מ”ג/חודש ו-Hydroxychloroquine במינון 200 מ”ג/יום.
זהו תיאור המקרה הראשון של Belimumab, המאושר לשימוש במקרי לופוס, אשר שימש בהצלחה לטיפול בדרמטומיוזיטיס. התרופה אושרה בשנת 2011 על-בסיס ממצאי מחקר BLISS, אך לא נערכו מחקרים קליניים להערכת טיפול המכוון לתאי B או B-Cell Activating Factor בחולי דרמטומיוזיטיס.
Ohio Association of Rheumatology
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!