במאמר שפורסם בכתב העת Annals of the Rheumatic Diseases עולה כי הפוגה ממושכת הינה יעד אפשרי בחולי לופוס, כאשר פעילות המחלה והטיפול הניתן בתחילת הדרך מהווים גורמים מרכזיים המנבאים הפוגה באוכלוסיית חולים זו.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי הפוגה הינה היעד הסופי של הטיפול בחולי לופוס ובמחקר הנוכחי הם התבססו על ארבע הגדרות של הפוגה, המוסכמות על-פי שיתוף פעולה בינלאומי (DORIS או Definitions of Remission in SLE) במדגם גדול של חולי לופוס, במטרה להעריך את שיעורי ומנבאי הפוגה.
החוקרים התבססו על הגדרות DORIS של הפוגה קלינית, הפוגה מלאה, הפוגה קלינית תחת טיפול והפוגה מלאה תחת טיפול. מדגם המחקר כלל 2,307 חולים שגויסו בין 1987-2014 ונבדקו לפחות פעם ברבעון. חולים שלא היו בהפוגה בעת הכניסה למדגם היו במעקב פרוספקטיבי.
חציון משך הזמן עד להפוגה עמד על 8.7, 11.0, 1.8 ו-3.1 שנים, לפי הגדרות הפוגה קלינית, הפוגה מלאה, הפוגה קלינית תחת טיפול והפוגה מלאה תחת טיפול, בהתאמה. טיפול בסיסי נרחב היה הגורם המנבא המג’ורי לזמן ארוך יותר עד להפוגה, לאחריו פעילות מחלה משמעותית בתחילת הדרך. חציון משך ההפוגה לפי כל ההגדרות עמד על 3 חודשים.
מוצא אפריקאי-אמריקאי, רמות C3 נמוכות בתחילת הדרך ופעילות המטולוגית נמוכה בתחילת הדרך לוו כולם בזמן ארוך יותר עד הפוגה לפי כל ההגדרות. רמות anti-dsDNA ורמות C4 נמוכות בתחילת המחלה לוו בזמן ארוך יותר עד הפוגה מלאה והפוגה מלאה תחת טיפול. רמות C4 נמוכות נקשרו גם בקשר שלילי עם הפוגה קלינית.
החוקרים כותבים כי הממצאים מספקים תובנות נוספות אודות שכיחות ומשך ההפוגה בחולי לופוס והם קוראים לשים לב לחשיבות פעילות המחלה והטיפול בתחילת הדרך בניבוי הפוגה בחולים אלו.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!