במאמר שפורסם בכתב העת Annals of the Rheumatic Diseases מדווחים חוקרים על ממצאי מחקר חדש, מהם עולה כי בשילוב עם סטרואידים, ל-Tacrolimus יעילות ובטיחות דומות ל-MMF (Mycophenolate Mofetil) כטיפול אינדוקציה בחולים עם פגיעה כלייתית על-רקע לופוס (Lupus Nephritis).
לדברי החוקרים, מאחר ומשך טיפול אינדוקציה עומד על שישה חודשים בלבד, ושיעור ההתלקחויות הכלייתיות חמש שנים לאחר מעבר ל-Azathioprine מטיפול ב-Tacrolimus היה גבוה יותר מספרית, בהשוואה למספר המקרים לאחר טיפול ב-MMF, הם ממליצים על שילוב Tacrolimus עם קורטיקוסטרואידים כאפשרות חליפית לטיפול אינדוקציה במקרים של פגיעה כלייתית על-רקע לופוס במידה וישנה התווית-נגד לטיפול ב-MMF, או שהטיפול אינו נסבל היטב.
במחקר האקראי נכללו 150 חולים עם פגיעה כלייתית על-רקע לופוס, בגיל ממוצע של 35.5 שנים, שטופלו בפרדניזון עם Tacrolimus במינון 0.06-0.1 מ”ג לק”ג ביום או MMF במינון של 2-3 גרם לק”ג למשך שישה חודשים.
מהנתונים עולה כי שיעורי תגובה כלייתית מלאה עמדו על 59-62% בשתי הקבוצות. כ-80% מהחולים הגיבו באופן טוב דיו בכדי להחליף לטיפול ב-Azathioprine כטיפול אחזקה לאחר ששת חודשי טיפול אחזקה.
לא תוארו הבדלים מובהקים סטטיסטית בין קבוצות הטיפול ב-Tacrolimus ו-MMF במהלך חמש שנות מעקב, אך זוהתה מגמה לא-מובהקת של עליה בשיעור התלקחויות כלייתיות עם תסמונת נפריטית ופרוטאינורית בקרב מטופלים ב-Tacrolimus.
התלקחויות פרוטאינוריות תוארו ב-35% מהמטופלים ב-Tacrolimus בהשוואה ל-24% מהמטופלים ב-MMF. התלקחויות כלייתיות תועדו ב-27% מהמטופלים ב-Tacrolimus בהשוואה ל-18% מהמטופלים ב-MMF.
החוקרים כותבים כי Tacrolimus הינה אפשרות טיפול אינדוקציה נוספת בחולים שלא הגיבו לטיפול ב-MMF. בנוסף, מהנתונים עולה כי בחולים עם פגיעה כלייתית ממברנוטית על-רקע לופוס (דרגה V), הטיפול ב-Tacrolimus יעיל יותר בהקלה על פרוטאינוריה ולכן טיפול זה עשוי לשמש כקו טיפול ראשון. עם זאת, יש לקחת בחשבון את הסיכוי לרעילות כלייתית ולעקוב אחר תפקודי כליות בחולים אלו.
Ann Rheum Dis 2014
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!