ממחקר EA5181 עולה כי אין תועלת הישרדותית להוספת Durvalumab במקביל לטיפול כימו-קרינתי, בהשוואה לטיפול מיצוק סטנדרטי ב- Durvalumab בלבד בחולים עם סרטן ריאות מסוג NSCLC (או Non-Smal Cell Lung Cancer) בשלב 3.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי למרות שטיפול מיצוק ב- Durvalumab לאחר טיפול כימו-קרינתי דפיניטיבי משפר הישרדות חולים עם סרטן NSCLC בשלב III שאינו-נתיח, המועד האופטימאלי של התחלת הטיפול האימונותרפי אינו ידוע.

מדגם המחקר כלל 662 חולים עם NSCLC לא-נתיח בשלב III, אשר חולקו באקראי ביחס 1:1 לקבלת Durvalumab במקביל לטיפול כימו-קרינתי או לטיפול כימו-קרינתי בלבד.  חולים בשתי הזרועות קיבלו טיפול מיצוק ב- Durvalumab למשך שנה אחת לאחר השלמת טיפול כימו-קרינתי ללא דלקת ריאות או רעילות מעל דרגה 2.

התוצא העיקרי היה ההישרדות הכוללת; תוצאי סיום משניים כללו הישרדות ללא-התקדמות, שיעורי תגובה ודפוסי רעילות.

חציון משך המעקב הגיע ל-29.9 חודשים.

מרבית החולים (82.5%) קיבלו טיפול במשלב Carboplatin-Paclitaxel כמשלב תכשירי פלטינום.

חציון ההישרדות הכוללת היה כמעט זהה: 41.5 חודשים עם Durvalumab במקביל לטיפול כימו-קרינתי לעומת 39.4 חודשים עם טיפול סטנדרטי (יחס סיכון של 1.03, רווח בר-סמך 95% של 0.80-1.32).

שיעורי ההישרדות ללא-התקדמות לא הדגימו הבדל: 15.5 חודשים עם Durvalumab במקביל ו-16.8 חודשים עם טיפול סטנדרטי (יחס סיכון של 1.05, רווח בר-סמך 95% של 0.86-1.29).

שיעורי התגובה היו דומים בין הקבוצות: 51.3% לעומת 47.1% בשלב הראשון (p=0.28) ו-71.5% לעומת 67.1% בשלב השני (P=0.31).

פרופיל הבטיחות היה דומה, ללא הבדלים משמעותיים באירועים חריגים בדרגה 3-5 או בשיעורי הפסקת הטיפול.

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מציעים כי התחלה מוקדמת של טיפול במכבי בקרה חיסונית אינה משפרת את התועלת המבוססת מעבר לתוצאות שהושגו עם טיפול מיצוק ב- Durvalumab.

מתוך כנס ה-WCLC

לידיעה במדסקייפ