בחולים לאחר טיפול קודם כנגד סרטן ריאות מתקדם תועדה הישרדות ארוכה בחצי שנה עם טיפול במעכב PD-1 במקום טיפול כימותרפי, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו במהלך הכנס הווירטואלי מטעם ה-American Association for Cancer Research.
החוקרים דיווחו על תוצאות מחקר RATIONALE 303, אשר כלל חולים עם סרטן ריאות מסוג NSCLC (Non-Small Cell Lung Cancer) עם ממאירות גרורתית או מתקדמת-מקומית, הישנות מחלה, או התקדמות מחלה במהלך או לאחר טיפול כימותרפי על-בסיס פלטינום, ללא מוטאציות EGFR או ALK.
המשתתפים חולקו באקראי ביחס 2:1 לטיפול ב-Tislelizumab או Docetaxel והטיפול ניתן עד להתקדמות מחלה או רעילות לא-מקובלת.
למחקר היו שני תוצאי סיום עיקריים שכללו את ההישרדות הכוללת באוכלוסיה לפי כוונה לטפל ובחולים עם ביטוי PD-L1 של לפחות 25%. ניתוח הנתונים כלל 805 חולים (172 משתתפים בתת-קבוצה של חולים עם ביטוי גבוה של PD-L1), עם חציון מעקב של 19 חודשים.
מניתוח לפי כוונה לטפל עלה כי חציון משך ההישרדות הכוללת עמד על 17.2 חודשים עם Tislelizumab ועל 11.0 חודשים עם Docetaxel. בתת-קבוצה של חולים עם ביטוי PD-L1 של 25% ומעלה, הטיפול ב-Tislelizumab לווה בחציון הישרדות כוללת של 19.1 חודשים, לעומת 11.9 חודשים עם טיפול כימותרפי. שיעורי ההישרדות הכוללים לאחר 12 ולאחר 24 חודשים היו גבוהים יותר בקרב מטופלים במעכב PD-1.
שיעור האירועים החריגים שהופיעו על-רקע טיפול היו דומים בין שתי זרועות המחקר, כאשר שיעור האירועים בדרגה 3 ומעלה (38.6% לעומת 74.8%). שיעור האירועים החריגים הקשורים בטיפול היו פחות נפוצים עם Tislelizumab (73% לעומת 93.8%, בהתאמה), כמו גם שיעור האירועים בדרגה 3 ומעלה (14.4% לעומת 66.3%, בהתאמה).
החוקרים מסבירים כי טיפול מונותרפי ב-Tislelizumab כקו-טיפול שני או שלישי כנגד NSCLC הדגים תועלת עקבית על-פני Docetaxel. לטיפול סבילות ופרופיל בטיחות סביר, התואם למעכבי PD-1/L1 אחרים.
מתוך כנס מטעם ה- American Association for Cancer Research
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!