מאת ד”ר בן פודה שקד

ממחקר חדש שפורסם בגיליון יוני של ירחון Clinical Infectious Diseases עולה כי שינויי אקלים, באמצעות השפעתם על ספירות הנבגים הנישאים באוויר, עשויים להשפיע על הסיכון לאספרגילוזיס פולשני בחולים שעברו השתלת תאי אב (Hematopoietic stem cell transplantation, HSCT).

החוקרים מדגישים כי אין הם סבורים כי ממצאיהם אלו צריכים להשפיע על ההחלטה מתי והיכן יש לבצע את ההשתלה עצמה, מאחר וישנם גורמים רבים אליהם יש להתייחס, כמו למשל הניסיון של המרכז הרפואי המבצע, התזמון מבחינת מהלך המחלה, זמינות התורם והתוצאות. לדבריהם, לא צריכה להיות לממצאיהם השפעה מלבד ההיבט של מדיניות מניעת הזיהומים, בכל הנוגע לשאלות כגון הצורך בלבישת מסכות, הצורך בטיפול מניעתי וכדומה.

החוקרים עשו שימוש בנתונים משתי עוקבות גדולות מסיאטל, וושינגטון ומיוסטון, טקסס, במטרה לבחון את השערתם לפיה ההיארעות של אספרגילוזיס פולשני קשור בשינויים ברכישה הסביבתית של הזיהום ובמשתנים אקלימיים הצפויים להשפיע על ספירות הנבגים הנישאים באוויר.

החוקרים מדווחים כי ההיארעות השנתית המצטברת של אספרגילוזיס פולשני בסיאטל עמדה על 6.9% (290 מבין 4,213 חולים) ב-12 החודשים שלאחר ההשתלה, לעומת 1.3% (56 מבין 4,292 חולים) ביוסטון בשלושת החודשים שלאחר ההשתלה.

לדברי החוקרים, בסיאטל, נראה היה שעונה יבשה יותר בעת ביצוע השתלת תאי האב הגבירה את הסיכון לאספרגילוזיס פולשני. סיכון זה, אשר נצפה בעיקר בקרב חולים אשר עברו השתלה אלוגנאית (לא אוטולוגית), היה במידה רבה מיוחד להמשך הסיכון הגבוה מאוחר יחסית לאחריה, בפרק זמן בו החולים כבר היו מטופלים מחוץ לבית החולים.

לעומת זאת, לא נצפתה השפעה משמעותית לעונה על הסיכון לאספרגילוזיס פולשני ביוסטון, שם ההיארעות הייתה 1.6% במהלך החודשים הקרים ו-2.4% במהלך החודשים החמים.

החוקרים מוסיפים כי ההיארעות של זיהום זה בסיאטל הייתה קשורה בצורה משמעותית עם ספירות הנבגים, וקשורה ביחס הפוך לכמויות הגשם. מאידך, לא נצפה קשר בין ספירות נבגים גבוהות וכמויות נמוכות של גשם ובין ההיארעות של אספרגילוזיס פולשני בעוקבת יוסטון, שם כמויות הגשם נותרו יחסית גבוהות ואחידות לאורך חודשי המעקב ולא היו קשורות עם ספירות הנבגים.

החוקרים מסבירים כי הקשר בין ספירות הנבגים הסביבתיות ובין שיעורי האספרגילוזיס הפולשני בסיאטל תומך ברעיון לפיו חלק ניכר ממקרי האספרגילוזיס הפולשניים נרכשים מחוץ לכותלי בתי החולים. לדבריהם, הזיהום איננו ‘נוזוקומיאלי’ בבסיסו, כפי שנטען היסטורית. בנוסף, ישנם גורמים עונתיים וגיאוגרפיים מרובים המגדירים כמעט את כל הזיהומים הפטריתיים כ’אנדמיים’ בטבעם, בעוד שהם מתייחסים לאורגניזמים אחרים עבורם משתנים סביבתיים העידו על אנדמיות בצורה מדויקת יותר.

במאמר מערכת שפורסם באותו גיליון ואשר מתייחס לפרסום הדברים, טוענים מומחים בתחום כי החשיבות שבהדבקות בזיהום במסגרת בית החולים נובעת מההכרה לפיה אספרגילוזיס פולשני במושתלי תאי אב עשויה להיות כתוצאה מרה-אקטיבציה של זיהום קודם, בין אם זוהה ובין אם לאו, התוצאה של קולוניזציה קודמת, או לחילופין התוצאה של חשיפה מוגברת לנבגים בשל משתנים גיאו-אקלימיים.

המומחים מוסיפים כי תוצאות המחקר הנוכחי מציעות כי הגיע ככל הנראה הזמן ליישם אמצעים מונעים גם מחוץ לכותלי בית החולים (ולא בהכרח רק טיפול תרופתי מניעתי), וזאת במיוחד באזורים או בפרקי זמן בהם ישנה מחזוריות גבוהה של נבגים הנישאים באוויר ובנוכחות דיכוי חיסוני רציני.

Clin Infect Dis 2010

לידיעה במדסקייפ