בחולים עם היסטוריה של תחלואה פסיכיאטרית לפני אבחנת תת-פעילות של בלוטת התריס על-רקע אוטואימוני תועד סיכוי גבוה כפליים לטיפול ב- Liothyronine לעומת אלו ללכא היסטוריה דומה, כאשר ההשפעה בולטת במיוחד באלו עם היסטוריה של הפרעות מצב רוח או חרדה, כך מדווחים חוקרים משבדיה במאמר שפורסם בכתב העת The Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism.

המחקר הרטרוספקטיבי התבסס על נתוני מרשם ארצי להערכת הקשר בין היסטוריה פסיכיאטרית ובין טיפול ב- Liothyronine בחולים עם תת-פעילות של בלוטת התריס על-רקע אוטואימוני. החוקרים בחנו את הנתונים אודות 353,708 מבוגרים שניפקו לפחות מרשם אחד לטיפול בהורמוני תריס (Liothyronine או Levothyroxine) בין 2006 ו-2020, מהם 44.8% עם תחלואה פסיכיאטרית לפני המרשם הראשון לטיפול בהורמוני תריס.

מבין החולים עם היסטוריה של תחלואה פסיכיאטרית, ב-96.7% תועדה הפרעת מצב רוח או הפרעת חרדה וב-8.3% תועדה היסטוריה של הפרעה פסיכוטית.

התוצא העיקרי היה טיפול ב- Liothyronine בכל נקודת זמן לאורך חציון מעקב של 63.4 חודשים בחולים עם תחלואה פסיכיאטרית קודמת ושל 69.2 חודשים באלו ללא תחלואה דומה.

מהנתונים עולה כי 3.6% מהחולים קיבלו טיפול ב- Liothyronine במהלך תקופת המחקר.

בחולים עם היסטוריה של תחלואה פסיכיאטרית תועד סיכוי גבוה יותר לקבלת טיפול ב- Liothyronine לעומת אלו ללא היסטוריה דומה (יחס סיכויים מתוקן של 1.90, p<0.001).

הקשר הבולט ביותר עם טיפול ב- Liothyronine תועד בחולים עם היסטוריה של הפרעת מצב רוח או חרדה (יחס סיכויים מתוקן של 1.91, p<0.001), בעוד שלא תועד הבדל משמעותי בין חולים עם היסטוריה של הפרעות פסיכוטיות ואלו ללא הפרעות אלו.

החוקרים מסכמים וכותבים ממצאי המחקר מספקים עדות אמפירית לכך שבחולים עם תת-פעילות של בלוטת התריס על-רקע אוטואימוני והיסטוריה של תחלואה פסיכיאטרית סיכוי גבוה יותר לקבלת טיפול ב- Liothyronine, בפרט באלו עם הפרעת מצב רוח או חרדה. נתונים אלו עשויים לשקף תסמינים מתמשכים המשפיעים על החלטות הטיפול בתת-פעילות של בלוטת התריס, בין אם עקב תסמינים שפורשו בשוגג כתת-פעילות של בלוטת התריס העמידה לטיפול תרופתי או בשל הבדלים פיזיולוגיים אמיתיים במחלת בלוטת תריס באוכלוסייה זו.

J Clin Endocrinol Metab, June 7, 2025

לידיעה במדסקייפ