מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת International Journal of Cardiology עולה כי שיא ריכוז טרופונין לבבי של 100,000 ננוגרם/ליטר ומעלה מלווה בשיעורי תמותה גבוהים יותר לאחר שנה אחת, בעיקר עדות לאוטמים לבביים גדולים יותר. מהנתונים עולה כי הקשר בין ריכוז טרופונין בדם ובין הסיכון לתמותה היה שונה בין חולים עם STEMI לעומת חולים עם NSTEMI.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי טרופונין לבבי ברגישות גבוהה הינו סמן מרכזי לנזק לשריר הלב, אך החשיבות הפרוגנוסטית שלו ביחידות טיפול נמרץ לב אינה מובנת היטב. כעת הם ביקשו לבחון את הקשר בין שיא ריכוז טרופונין לבבי ובין הפרוגנוזה של חולים אלו.
כל החולים שאושפזו ביחידת טיפול נמרץ לב במרכז שלישוני בין יולי 2019 ועד יולי 2023 נכללו במחקר באופן פרוספקטיבי. החולים סווגו לחמש קבוצות בהתאם לשיא ריכוז טרופונין לבבי: מתחת ל-100 ננוגרם/ליטר, 100-1,000 ננוגרם/ליטר, 1,000-10,000 ננוגרם/ליטר, 10,000-100,000 ננוגרם/ליטר, או 100,000 ננוגרם/ליטר ומעלה.
התוצא העיקרי היה שיעורי התמותה לאחר שנה אחת.
מדגם מחקר כלל 4,149 חולים (30.7% נשים, גיל חציוני של 69 שנים).
שיא ריכוז טרופונין לבבי של 100,000 ננוגרם/ליטר ומעלה היה מאוד ספציפי לאוטם לבבי (97.4%) ובפרט לאוטם לבבי עם עליות מקטע ST (87.5%). חולים עם שיא ריכוז טרופונין כה גבוה היו בסיכון גבוה ב-56% לתמותה לאחר שנה אחת בניתוח סטטיסטי מתוקן (רווח בר-סמך 95% של 1.09-2.23, P=0.014), בהשוואה לחולים עם שיא ריכוז טרופונין הנמוך ביותר.
מניתוח לפי תתי-קבוצות עלה כי בקרב חולים עם אוטם לבבי ועליות מקטע ST, שיא ריכוז טרופונין לבבי גבוה יותר לא נקשר עם סיכון מוגבר לתמותה (יחס סיכון של 1.04, P=0.90), בניגוד למצב בחולים עם אוטם לבבי ללא עליות מקטע ST (יחס סיכון של 7.62, p=0.003).
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר תומכים בקשר בין שיא ריכוז טרופונין בדם ובין הסיכון לתמותה בתוך שנה אחת בחולים שאושפזו בשל אוטם לבבי.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!