ריכוז המוגלובין מסוכרר אינו מהווה סמן טוב לחיזוי הסיכון לתמותה מכל-סיבה בקרב מבוגרים עם סוכרת מסוג 2 עם שונות גליקמית גבוהה, כך עולה מנתונים שפורסמו בכתב העת Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism.
החוקרים השלימו מחקר פרוספקטיבי ובחנו את הנתונים אודות 6,090 חולים מאושפזים עם סוכרת מסוג 2. הם העריכו את השונות הגליקמית על-סמך מדד Coefficient of Variation, בהתבסס על בדיקות סוכר בניטור סוכר רציף לאורך 3 ימים. המשתתפים סווגו לפי שלישוני CV (פחות מ-21.5%, 21.6-28.9% ומעל 28.9%) כאשר ניתוח סטטיסטי שימש להערכת הסיכון לתמותה בהתאם לדרגת השונות הגליקמית.
לאורך חציון מעקב של 6.8 שנים תועדו 815 מקרי תמותה.
מהנתונים עולה כי ריכוז המוגלובין מסוכרר נמוך מ-6% לווה בעליה של 64% בסיכון לתמותה (יחס סיכון של 1.64, רווח בר-סמך 95% של 1.07-2.49), כאשר בנוכחות ריכוז בטווח 7.0-7.9% נרשמה עליה של 37% בסיכון לתמותה (יחס סיכון של 1.37, רווח בר-סמך 95% של 1.03-1.82) ובאלו עם ריכוז המוגלובין מסוכרר של 8% ומעלה נרשמה עליה של 80% בסיכון לתמותה (יחס סיכון של 1.8, רווח בר-סמך 95% של 1.4-2.31), בהשוואה לריכוז המוגלובין מסוכרר בטווח 6.0-6.9%.
בקרב משתתפים בשליש התחתון והאמצעי של השונות הגליקמית עם ריכוז המוגלובין מסוכרר של 8% ומעלה, הסיכון לתמותה היה גבוה פי 2.36 (רווח בר-סמך 95% של 1.46-3.81) ופי 1.92 (רווח בר-סמך 95% של 1.22-3.03), בהתאמה, בהשוואה לאלו עם ריכוז המוגלובין מסוכרר בטווח 6.0-6.9%.
במודל המתוקן, לא תוארו הבדלים בסיכון לתמותה מכל-סיבה בארבע הקטגוריות של ריכוז המוגלובין מסוכרר בקרב משתתפים עם השונות הגליקמית הגבוהה ביותר.
המוגלובין מסוכרר מהווה את מדד הזהב להערכת איזון גליקמי ועדויות רבות תומכות בקשר ההדוק בין ריכוז המוגלובין מסוכרר ובין סיבוכי סוכרת. עם זאת, ממצאי המחקר הנוכחי מעידים כי בחולים עם שינויים רבים ברמות הסוכר בדם, ייתכן כי ריכוז המוגלובין מסוכרר אינו בעל ערך רב כפי שסברו בעבר. בחולים אלו, סמנים חדשים להערכת משק הסוכר, דוגמת נתוני מד סוכר רציף, עשויים להיות מדויקים יותר להערכת האיזון הגליקמי והטיפול הפרטני בחולים.
J Clin Endocrinol Metab. 2021
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!