בחולים הסובלים מדיכאון ריכוזי אבץ נמוכים יותר בדם, בהשוואה לנבדקים ללא דיכאון, כך עולה מנתוני מטה-אנליזה חדשה, שפורסמו בכתב העת Biological Psychiatry.
במסגרת הסקירה הנוכחית ביקשו החוקרים לקבוע אם העדויות הקליניות תומכות בנוכחות ריכוזי אבץ נמוכים יותר בחולים מדוכאים, בהשוואה לחולים ללא דיכאון. הסקירה כללה 17 מחקרים בהם נבחנו ריכוזי אבץ בדם היקפי ב-1,643 חולים מדוכאים ו-804 ביקורות. עשרה מהמחקרים הללו כללו חולים פסיכיאטרים מאושפזים ושבעה דיווחו על דגימות מהקהילה.
החוקרים מצאו כי הריכוז הממוצע של אבץ בדם היקפי היה נמוך יותר ב-1.85 מיקרומול לליטר בחולים מדוכאים, בהשוואה לביקורות (p<0.00001).
דיכאון חמור יותר לווה בהבדלים גדולים יותר בריכוזי אבץ בין חולים מדוכאים ובין ביקורות (p=0.026).
בנוסף, החוקרים מדווחים כי ההשפעה הייתה גדולה יותר במחקרים בחולים מאושפזים (WMD=-2.543, P<0.0001) בהשוואה לדגימות מהקהילה (WMD = -0.943, p=0.003) ובמחקרים באיכות מתודולוגית טובה יותר (WMD = -2.354, p<0.0001).
אעפ”י שמחקרים אלו אינם יכולים לקבוע סיבתיות, קיים בסיס ביולוגי לקשר סיבתי בין ריכוזי אבץ ודיכאון. לאבץ פעילות נוגדת-חמצון, המסייעת בשמירת המאזן האנדוקריני ותפקוד מערכת החיסון, ומשחקת תפקיד חשוב בבקרת מסלולים בהיפוקמפוס ובקורטקס, המשמשים לבקרת מצב הרוח והתפקוד הקוגניטיבי. לפיכך, שינויים במאזן האבץ עשויים לפגוע לתרום להידרדרות נוירו-פסיכולוגית ופסיכיאטרית.
החוקרים מדגישים כי לסקירה מספר מגבלות, כולל הבדלים באיכות המחקרים ובסיכון להטיה, העובדה שלא כל המחקרים כללו נתונים דמוגרפיים, דיווח לא-עקבי על טיפול בנוגדי-דיכאון ותרופות אחרות ומחסור בנתונים אודות צריכת אלכוהול ותזונה.
הם ממליצים לערוך מחקרים נוספים להערכת הקשר הפתופיזיולוגי בין רמות אבץ ודיכאון ולבחון את התועלת האפשרית של תוספי אבץ בחולים הסובלים מדיכאון.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!