במרכזים רפואיים המתמקדים בשינוי ברמות BNP (B-type Natriuretic Peptide) להערכת הסיכון ארוך הטווח לשיפור במצבם של חולים המאושפזים בשל אי-ספיקת לב, תתכן עדיפות להערכת רמות BNP בעת השחרור, כך עולה ממחקר חדש שהתבסס על נתוני OPTIMIZE-HF (Organized Program to Initiate Lifesaving Treatment in Hospitalized Patients With Heart Failure).
במסגרת המחקר, נבחנו שלוש גישות להערכת רמות BNP לניבוי התוצאות לאחר שנה אחת רמת BNP בעת האשפוז, היחס בין רמת BNP בעת השחרור והרמה בעת האשפוז, ורמת BNP בעת השחרור בלבד. מדגם המחקר כלל למעלה מ-16,000 משתתפים מ-259 בתי חולים.
מניתוח הממצאים עולה כי מבין שלוש הגישות, הערכת רמת BNP בעת השחרור הינה הדרך יעילה והטובה ביותר לניבוי שיעורי התמותה לאחר שנה אחת. לכן נראה כי באמת לא חשובה הרמה ההתחלתית של BNP, או השינוי ברמתו, אלא רמת BNP בעת השחרור מבית החולים.
מניתוח נוסף של הנתונים עולה כי הוספת רמת BNP בעת השחרור לניבוי הסיכון על-בסיס קריטריונים קליניים בלבד הובילה לסיווג מחדש של רמת הסיכון בכ-25% מהרשומים במאגר. 15.6% מבין 2175 הרשומים במאגר סווגו כבעלי סיכון גבוה; כמעט כולם עברו מדרגת סיכון גבוהה לבינונית לאחר הוספת רמת BNP בעת השחרור. 37% מבין 2117 הנבדקים סווגו ברמת סיכון בינונית; הוספת רמת BNP הובילה לסיווג מחדש של מעט יותר ממחצית לדרגת סיכון נמוך, והיתר סווגו כבעלי סיכון גבוה. 12.3% מבין 2155 הנבדקים סווגו כבעלי סיכון נמוך, כמעט כולם סווגו מחדש כבעלי סיכון בינוני עם הוספת רמת BNP בעת השחרור.
Heart Failure Society of America 2010 Scientific Meeting; September 14, 2010
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!