בעשור האחרון שכיחות ניתוחים להחלפות ברכיים עולה משמעותית לאור השיפור בטכניקה הניתוחית, במשתלים ובאחוזי ההצלחה. לכן מספר המועמדים לניתוח זה הולך ועולה, וציפיות המנותחים מהתוצאה לאחר הניתוח עולות אף הן. לפחות מחקר אחד הצביע על אכזבת המנותחים מתוצאת הניתוח לאור רמת ציפיות גבוהה יותר לפני הניתוח. מספר בתי חולים הנהיגו מסגרות חינוכיות  בהן מודרכים המטופלים לגבי תיאום ציפיות מתוצאות הניתוח.

מטרת העבודה: השוואה בין רמת הציפיות של המנותח מתוצאות הניתוח לבין זו של המנתח, ובדיקה האם למסגרת הדרכה חינוכית יסודית לפני הניתוח, למאפייני מטופלים ולרמת תפקודם לפני הניתוח קשר לאי התאמה בציפיות בין המנותח והמנתח.  

שיטות: מחקר פרוספקטיבי בו גוייסו 205 מטופלים 71% נשים, גיל ממוצע 66.3 שנים ( 66.3+9.2). לכל המטופלים ניתוח החלפת ברך ראשון. במסגרת סקירת הציפיות מתוצאות הניתוח נבדקו נושאים כשיפור בכאב, היכולת לבצע פעילות יומיומית ופעילות פנאי. כל מנתח מילא את השאלון לאחר המפגש עם המטופל לפני הניתוח. מבין המטופלים 124 מילאו את השאלון לאחר הדרכת תיאום ציפיות (Preoperative educational class ) ו 81 לפני מסגרת ההדרכה.

תוצאות:  37% מהמטופלים פיתחו רמת ציפיות מתוצאות הניתוח גבוהה משמעותית מזו של המנתח. בקרב הנשים אי התאמת הציפיות הייתה נמוכה יותר. במי שדרגת הכאב לפני הניתוח הייתה גבוהה יותר סיכויי אי התאמת הציפיות נמוכים יותר, וכך גם בקרב מי שנכחו במסגרות ההדרכה לתיאום ציפיות לפני הניתוח.

דיון: אי עמידה ברמת הציפיות של המטופל מתוצאות הניתוח גורמת לאי שביעות רצון של המטופל. לפחות שליש מהמטופלים מפתחים רמת ציפיות בלתי ריאלית גבוהה ומוגזמת מתוצאות הניתוח.תיאום טוב יותר ברמת הציפיות מושג לאחר הדרכה חינוכית ספציפית הניתנת לחולים, מעבר להסברים הניתנים במהלך השיחה עם המנתח. נשים פיתחו רמת ציפיות ריאלית יותר מזו שפיתחו גברים. יתכן שמקור אי התאמה זו נעוץ בהבדל בין המינים לגבי תחומים ספציפיים בשיקום לאחר הניתוח, לכן על המנתח לברר היטב לפני הניתוח מה המניעים של המנותח לעבור את הניתוח (שיפור בכאבים, רצון לעסוק בספורט וכדומה).

סיכום: מספר המטופלים שיעברו ניתוחים להחלפות הברך צפוי לעלות בשנים הבאות, ויש להניח כי המנתחים ייתקלו ביותר מטופלים המפתחים רמת ציפיות בלתי ריאלית מתוצאות הניתוח. מסגרות הדרכה טרום ניתוחיות עשויות לשפר את תפיסת המטפל לגבי תוצאות הניתוח ולהפוך את רמת ציפיותיו לריאלית יותר 

Discordance in TKA expectations between patients ans surgeons. HMK  Ghomarawi, Mancuso CA. Westrich GH .Marx RG. Mushlin AI. Clin Orthop Relat Res (2013) 471:175-180

הערות העורך: אינני יודע האם בארץ קיימות מסגרות הדרכה כמו אלו הקיימות בבית החולים בניויורק בו בוצעה העבודה הנוכחית (Hospital for Special Surgery ), אך סבורני כי לו הייתה עבודה כזו מבוצעת בארץ, התוצאות היות דומות.

יתכן אמנם שמסגרות ההדרכה מסייעות למטופל לקבל תמונה ריאלית יותר של הצפוי לו, אך עדיין אין תחליף לשיחה והסברים סבלניים עם המנתח.

שביעות הרצון של המנותח פירושה הצלחת הניתוח. למשל המקרה הבא: המנתח משוכנע שהניתוח שביצע היה מוצלח ביותר, אין זיהום, אין התרופפות, טווח הברך מצויין, הברך יציבה ולמטופל אין כאבים, אך מה לעשות, בעיני המנותח הניתוח נכשל, כי עבורו הכאבים לא היו הסיבה העיקרית לניתוח, הוא רצה דווקא לחזור לטיולים למיטיבי לכת, וזאת המנתח אוסר עליו. אם היה תיאום ציפיות מוקדם, יתכן שהמטופל היה בוחר לא לעבור כלל את הניתוח או שהניתוח היה מוגדר כהצלחה לאחר הסברים ברורים לפני הניתוח.

המסקנה ברורה: יש להקשיב למטופלים, להבין מהמטופלים מהם ציפיותיהם ולתאם מראש האם מטרות הטיפול שלנו (של המנתחים וגם הפיזיותיפריסטים) תואמות לציפיות המטופל. אם לא יש להקפיד על תיאום ציפיות מוקדם לפני התחלת הטיפול או הניתוח.