בהשוואה לטיפול בהפרין, מתן Bivalirudin (אנגיומקס) אינו מפחית משמעותית אירועים חריגים קליניים בחולים עם תסמונת כלילית חדה, עם או ללא עליות מקטע ST, כך עולה מתוצאות מחקר MATRIX, שפורסמו בכתב העת BMJ.
החוקרים השוו את שיעור הסיבוכים הקרדיווסקולאריים המג’וריים וכלל אירועים קליניים חריגים 30 ימים לאחר ההקצאה האקראית לטיפול ב- Bivalirudin או הפרין ב-4,010 חולים שהתקבלו בתמונה של תסמונת כלילית חדה ללא עליות מקטע ST ו-3,203 חולים שהתקבלו עם עליות ST, שהיו מיועדים להתערבות כלילית מילעורית.
סיבוכים קרדיווסקולאריים מג’וריים תועדו ב-5.9% מהחולים עם עליות מקטע ST, שחולקו לטיפול ב- Bivalirudin, וב-6.5% מהחולים בקבוצת הטיפול בהפרין.
מספר מקרי האירועים הקליניים החריגים היה דומה באלו עם עליות מקטע ST שחולקו לטיפול ב- Bivalirudin או להפרין (7.0% לעומת 8.2%). הממצאים היו דומים בחולים ללא עליית מקטע ST (15.9% עם Bivalirudin לעומת 16.4% עם הפרין) וסך האירועים הקליניים החריגים היה דומה גם כן (16.5% עם Bivalirudin ו-17.6% עם הפרין).
אירועי דמם היו פחות נפוצים עם Bivalirudin בקרב חולים עם ובלי עליות מקטע ST, אך לא תועדו הבדלים בשיעורי תרומבוזיס של התומכן בין שתי קבוצות הטיפול.
בחולים עם עליות מקטע ST, הטיפול ב-Bivalirudin לווה בסיכון נמוך יותר לאירועים מוחיים בהשוואה להפרין, אך עם סיכון מוגבר לאירוע מוחי בחולים ללא עליות מקטע ST.
ממצאי המחקר מעידים כי ההשפעות על אירועים חריגים עם Bivalirudin לעומת הפרין עקביות ללא תלות בסוג התסמונת הכלילית החדה.
BMJ
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!