במאמר שפורסם בכתב העת Circulation מדווחים חוקרים על ממצאי מחקר חדש מהם עולה כי אבלציה באמצעות צנתר לטיפול בפרפור פרוזדורים עדיפה על טיפול ב-Amiodarone (פרוקור) בהשגת יעד קצב לב שאינו פרפור פרוזדורים במעקב ארוך-טווח והפחתת אשפוזים לא-מתוכננים ותמותה בחולים עם אי-ספיקת לב ופרפור פרוזדורים קבוע.
מדובר במחקר אקראי, בתווית-פתוחה, רב-מרכזי. כל החולים עם פרפור פרוזדורים קבוע, עם התקן ICD (Implantable Cardioverter Defibrillator) או CRT-D (Cardiac Resynchronization Therapy Defibrillator), עם מדד NYHA של II–III ומקטע פליטה של חדר שמאל קטן מ-40% במהלך ששת החודשים האחרונים חולקו באקראי לטיפול באבלציה באמצעות צנתר בשל פרפור פרוזדורים (קבוצה 1, 102 חולים) או טיפול באמיודרון (קבוצה 2, 101 חולים).
שיעורי הישנות פרפור פרוזדורים הוגדרו כתוצא העיקרי. שיעורי התמותה מכל-סיבה ואשפוזים לא-מתוכננים הוגדרו כתוצאי סיום משניים. החולים היו במעקב במשך לפחות 24 חודשים. בתום המעקב, 70% מהחולים בקבוצה הראשונה לא פיתחו הישנות של הפרעת הקצב, לאחר ממוצע של 1.4 פרוצדורות, זאת בהשוואה ל-34% מהחולים בקבוצה השנייה.
שיעורי ההצלחה של אבלציה באמצעות צנתר במרכזים שונים לאחר פרוצדורה יחידה נעו בין 29-61%. לאחר תקנון למשתנים שונים במודל רב-משתנים, החוקרים מצאו כי סיכויי הכישלון היו גבוהים יותר משמעותית עם הטיפול באמיודרון בהשוואה לאבלציה באמצעות צנתר (יחס סיכון של 2.5).
במהלך המעקב בן שנתיים, שיעור האשפוזים הלא-מתוכננים עמד על 31% בקבוצה הראשונה ועל 57% בקבוצה השניה, עם ירידה של 45% בסיכון היחסי. שיעורי תמותה נמוכים יותר משמעותית תועדו בקבוצת החולים לאחר אבלציה באמצעות צנתר, בהשוואה למטופלים באמיודרון (8% לעומת 18%).
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!