בחולים הפונים לבית חולים בתמונה של אוטם חד של שריר הלב עם התפתחות הלם קרדיוגני תוצאות טובות יותר משמעותית לאחר רה-וסקולריזציה פולשנית עם התערבות כלילית מילעורית או ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים, בהשוואה לגישת טיפול שמרנית, כך עולה מנתונים חדשים, שפורסמו בכתב העת American Journal of Medicine.

במחקר SHOCK בו בחנו החוקרים גישת רה-וסקולריזציה כלילית מוקדמת בחולים לאחר אוטם חד של שריר הלב עם הלם קרדיוגני, הם לא זיהו הבדל משמעותי בשיעורי התמותה לאחר שלושים ימים בין רה-וסקולריזציה ובין טיפול תרופתי (46.7% לעומת 56.0%, p=0.11). רה-וסקולריזציה לא תורגמה ליתרון הישרדותי לאחר שישה חודשים (50.3% לעומת 63.1%, בהתאמה). בעוד שמחקר SHOCK כלל מספר קטן של קשישים גיל ממוצע של 66 שנים לא תואר הבדל בשיעורי התמותה בין קבוצות הטיפול בקרב חולים בגילאי 75 שנים ומעלה.

החוקרים מסבירים כי מחקר SHOCK הושלם בעידן של אנגיופלסטיה באמצעות בלון, כאשר רק ב-35% מהחולים לאחר רה-וסקולריזציה הושתל תומכן. בסקירה שלהם, שהתפרשה על השנים 2002-2011, הם זיהו 60,833 חולים עם אוטם חד של שריר הלב והלם קרדיוגני ממאגר NIS (National Inpatient Sample), מרביתם עברו רה-וסקולריזציה פולשנית. מבין אלו, הם התמקדו בתוצאות של 20,644 חולים 10,322 חולים לאחר רה-וסקולריזציה ו-10,322 חולים לאחר טיפול תרופתי.

שיעורי התמותה באשפוז בחולים לאחר רה-וסקולריזציה עמדו על 37.7%, בהשוואה לשיעורי תמותה של 59.7% בחולים שטופלו תרופתית, הבדל שהיה מובהק סטטיסטית (p<0.0001). היתרון ההישרדותי עם רה-וסקולריזציה כלילית תואר בכל תתי הקבוצות, כולל חולים בגילאי 75 שנים ומעלה. בחולים קשישים אלו, תועדה ירידה של 55% בסיכון לתמותה באשפוז עם רה-וסקולריזציה בהשוואה לטיפול שמרני. בחולים מתחת לגיל 75 שנים, תועדה ירידה של 64% בסיכון לתמותה באשפוז עם רה-וסקולריזציה.

בנוסף, התועלת של רה-וסקולריזציה פולשנית תוארה בנשים, בחולים עם סוכרת וללא סוכרת, באלו עם וללא מחלת כליות, STEMI או NSTEMI ובאלו שטופלו ב-IABP (Intra-Aortic Balloon Pump) ואלו שלא טופלו באופן זה.

החוקרים זיהו שיפור בשיעורי התמותה באשפוז לאורך הזמן. בשנת 2002, שיעורי תהמותה בקרב אלו שטופלו באופן פולשני עמדו על 43.1%, לעומת 63.2% באלו שטופלו תרופתית. לשם השוואה, שיעורי התמותה עם רה-וסקולריזציה וטיפול תרופתי עמדו על 33.4% ו-55.8% בשנת 2011.

הכותבים מדגישים כי דרושים אמצעים נוספים להפחתת שיעורי התמותה בחולים עם אוטם חד של שריר הלב עם הלם קרדיוגני. במחקר SHOCK, שיעורי התמותה לאחר שלושים ימים עמדו על 56% באלו שטופלו שמרנית, למרות שחלף למעלה מעשור מאז שנערך המחקר, שיעורי התמותה באשפוז עם טיפול שמרני היו רעים באופן דומה בשנת 2011.

השורה התחתונה היא כי על רופאים להיות מודעים לשיעורי התמותה הגבוהים מאוד, גם בחולים לאחר רה-וסקולריזציה כלילית.

Am J Med 2015

לידיעה במדסקייפ