במאמר שפורסם בכתב העת JAMA Internal Medicine מדווחים חוקרים על ממצאי מחקר תצפיתי חדש, מהם עולה כי אין תועלת הישרדותית ארוכת-טווח לביצוע צנתור כלילי בהנחיית מדדי FFR (Fractional Flow Reserve) או בהנחיית IVUS (Intravascular Ultrasonography), בהשוואה לצנתור סטנדרטי.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מדידת FFR באמצעות Pressure Wire תוך-כלילי ו-IVUS מספקים מידע אנטומי ותפקודי, העשוי לשמש להנחיית השתלת תומכנים בעורקים הכליליים. למרות שהתקנים אלו משמשים באופן נרחב ומומלצים בהנחיות, אין נתונים רבים אודות ההשפעה שלהם על התוצאות הקליניות. במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את ההשפעה על שיעורי ההישרדות בטווח הארוך בעקבות שימוש באמצעים אלו במהלך PCI (Percutaneous Coronary Intervention).
החוקרים ערכו מחקר עוקבה שכלל 64,232 משתתפים ממאגר נתונים בלונדון. כל המשתתפים (41,688) עברו צנתור כלילי דחוף או אלקטיבי בין 1 בינואר, 2004 ועד 31 ביולי, 2011. חולים עם STEMI (ST-segment Elevation Myocardial Infarction) הוצאו מהמחקר (11,370 חולים).
החולים עברו צנתור כלילי בהנחיית אנגיוגרפיה בלבד, צנתור בהנחיית FFR, או צנתור בהנחיית IVUS. התוצא העיקרי היה שיעורי התמותה מכל-סיבה לאחר חציון של 3.3 שנים.
מדידת FFR שימשה ב-2,767 חולים (6.6%) והערכת IVUS שימשה ב-1,831 חולים (4.4%). לא תוארו הבדלי תמותה בין חולים שעברו צנתור בהנחיית אנגיוגרפיה, בהשוואה לחולים שעברו צנתור בהנחיית FFR (יחס סיכון של 0.88, P=0.37). בחולים שעברו IVUS תועדו שיעורי תמותה מעט יותר גבוהים (יחס סיכון של 1.39, P=0.0009) בהשוואה לחולים שעברו צנתור כלילי סטנדרטי. עם זאת, הבדל זה לא היה עוד מובהק סטטיסטית בניתוח מתוקן (יחס סיכון של 1.33, p=0.25). מספר התומכנים הממוצע שהושתלו בחולים היה נמוך יותר בקבוצת FFR (1.1 תומכנים), בהשוואה לקבוצת IVUS (1.6 תומכים) וצנתור סטנדרטי (1.7 תומכנים) (p<0.001).
החוקרים מסכמים וכותבים כי אעפ”י שביצוע צנתור כלילי בהנחיית FFR לווה בהשתלת כמות תומכנים קטנה יותר, לא תוארה תועלת הישרדותית לגישה זו, או גישה המבוססת על IVUS, בהשוואה לצנתור בגישה סטנדרטית.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!