מניתוח נתוני National Cardiovascular Data Registry עולה כי למעלה מרבע מהחולים לאחר השתלת התקן ICD (Implanted Cardioverter/Defibrillator) אינם מקבלים טיפול תרופתי מיטבי. ממצאי המחקר פורסמו בכתב העת Archives of Internal Medicine.
החוקרים מסבירים כי טיפול מיטבי בחולים אלו כולל שילוב חסמי ביתא עם מעכבי ACE או ARB (Angiotensin Receptor Blocker).
הממצאים מבוססים על נתונים אודות קרוב ל-176,000 מבוגרים לאחר השתלת ICD בין השנים 2007-2009. החוקרים לא כללו במחקר חולים עם מקטע פליטה של חדר שמאל של מעל 35% ואלו שמתו בבית החולים.
בסה”כ, 25.7% מהחולים היו זכאים לטיפול תרופתי מיטבי, אך לא טופלו כך. מבין 1,201 בתי חולים ברחבי המדינה, שיעורי הטיפול התרופתי המיטבי נעו בין 0% ל-100%, עם חציון של 73.5%.
מניתוח רב-משתנים עלה קשר בין טיפול תרופתי מיטבי ובין טיפול בבית חולים אוניברסיטאי (יחס סיכויים של 1.16), PCI בעת האשפוז (יחס סיכויים של 1.11), היסטוריה של יתר לחץ דם (1.32) ואשפוז בשל סיבות קרדיווסקולאריות (1.11).
מצד שני, הסיכויים הנמוכים ביותר לקבלת טיפול תרופתי מיטבי תועדו בחולים שעברו ניתוח מעקפים במהלך האשפוז (יחס סיכויים של 0.66), או עברו השתלת ICD ע”י מנתח מורשה (יחס סיכויים של 0.73).
כאשר החוקרים פיצלו את שתי משפחות הטיפול התרופתי, הם מצאו כי 18.7% מהחולים שהתאימו לטיפול לא קיבלו מעכבי ACE/ARB, כאשר 10.7% לא קיבלו טיפול בחסמי ביתא. כאשר הרופא המטפל היה מנתח מורשה, הסיכוי לקבלת טיפול במעכבי ACE/ARB היה נמוך ב-24%, כאשר עם ניתוח מעקפים במהלך האשפוז הסיכויים לקבלת הטיפול היו נמוכים ב-41%.
הסיכויים לקבלת מרשם לטיפול בחסמי ביתא היו הנמוכים ביותר בחולים עם מחלות ריאה כרוניות (יחס סיכויים של 0.72) ואלו שטופלו ע”י מנתחים (יחס סיכויים של 0.74).
החוקרים כותבים כי למרות שייתכן ובחלק מהחולים ישנה התווית-נגד לטיפול תרופתי שלא תועדה, ממצאי המחקר מדגישים את הצורך בהקפדה על מתן טיפול תרופתי מיטבי למטופלים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!