בהשוואה לטיפול בסטטינים במינון נמוך או בהעדר טיפול בסטטינים, נטילת טיפול בסטטינים במינון גבוה לפני PCI (Percutaneous Coronary Intervention) עשוי להפחית את הסיכון לסיבוכים לבביים בכמחצית, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו ב-Circulation.
על-בסיס הממצאים, החוקרים ממליצים על טיפול שגרתי בסטטינים במינון-גבוה בחולים המיועדים ל-PCI, ללא תלות בתמונה הקלינית או בנוכחות טיפול קבוע בסטטינים.
מתוצאות הסקירה עולה כי על הועידות האחראיות לניסוח הקווים המנחים לעדכן את המלצותיהן ולכלול המלצה למתן הטיפול לכל החולים המועמדים ל-PCI.
הסקירה כללה נתונים מ-13 מחקרים אקראיים, עם סך כולל של 1,692 חולים שטופלו בסטטינים במינון גבוה ו-1,649 חולים שטופלו בסטטינים במינון נמוך או שלא טופלו כלל בסטטינים.
טרם הפרוצדורה, מרבית החולים קיבלו טיפול טרם ב-Atorvastatin (ליפיטור) במינון 80 מ”ג או ב-Rosuvastatin (קרסטור) במינון 20-40 מ”ג.
משך הטיפול בסטטינים טרם ביצוע PCI נע בין פחות משלוש שעות ללמעלה משבועיים (חציון, 12 שעות). טיפולים אנטי-תרומבוטיים היו זהים בקבוצת ההתערבות ובקבוצת הביקורת בכל המחקרים.
החוקרים מצאו כי היארעות אוטם לבבי סביב הפרוצדורה עמדה על 7.0% בקרב מטופלים בסטטינים במינון גבוה, לעומת 11.9% בקבוצת הביקורת (OR = 0.56, p<0.00001).
הסיכון לסיבוכים לבביים מג’וריים לאחר 30 ימים, למעט אירועים סביב הפרוצדורה, היה נמוך באופן דומה (0.6% לעומת 1.4%, בהתאמה, p=0.05).
בנוסף, התועלת תועדה בחולים שקיבלו טיפול נוגד-טסיות כפול (אספירין ותיאנופירידינים) ובאלו שקיבלו טיפול נוגד-טסיות משולש (כולל מעכבי GP Iib/IIIa).
בעוד שבכל תתי הקבוצות תועדה תועלת לטיפול בסטטינים במינון-גבוה, ההשפעה הבולטת ביותר תועדה בחולים עם רמות CRO מוגברות. בתת-קבוצה זו, חלה ירידה של 68% בסיכון, בהשוואה ל-31% בחולים עם ערכי CRP תקינים.
החוקרים סבורים כי מאזן עלות-תועלת עשוי להיות חיובי, מאחר שאין עליה בסיכון בעקבות מנת העמסה במינון-גבוה של סטטינים לפני הפרוצדורה והעלות של מספר מנות היא זניחה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!