בחולים עם תמונה של אוטם לבבי עם עליות מקטע ST, טיפול במורפין להקלה על כאבי חזה לפני התערבות כלילית מילעורית, לווה בתגובה מופחתת לנוגדי-טסיות, בהשוואה לחולים שלא טופלו במורפין, כך עולה מתוצאות מחקר קטן, שפורסמו במהלך כנס מטעם ה-American College of Cardiology.

מדגם המחקר כלל 125 חולים עם STEMI (ST-segment Elevation Myocardial Infarction), שהיו מיועדים להתערבות כלילית מילעורית דחופה. 81% מהחולים טופלו במורפין.

כל החולים קיבלו מנת העמסה של אספירין במינון 300 מ”ג ביחד עם Clopidogrel במינון 600 מ”ג (102 חולים) או Ticagrelor (ברילינטה) במינון 180 מ”ג (213 חולים).

בתוך 30-60 דקות, הושלמה בדיקה במעבדת הצנתורים במטרה לקבוע את הזמן ליצירת תרומבוס חוסם תחת כוח גזירה גבוה (זמן חסימה) והזמן עד להשבת זרימה עקב תרומבוליזה אנדוגנית (זמן פירוק).

בהשוואה לחולים שלא טופלו באופיאטים, באלו שטופלו במורפין תועד זמן חסימה קצר יותר (358 לעומת 670 שניות, p<0.001), עדות לתגובתיות טסיות מוגברת, עם חציון זמן פירוק ארוך יותר (1,392 לעומת 1,184 שניות, p=0.006), עדות לפוטנציאל תרומבוליטי נמוך יותר.

עם זאת, לאחר יומיים, זמני החסימה וזמני הפירוק היו דומים בשתי הקבוצות.

למחקר לא הייתה עוצמה מספקת להערכת תוצאי סיום קשים, אך זוהתה מגמה לא-משמעותית של שיעור גבוה יותר של אירועים חריגים באשפוז ב-101 החולים שטופלו במורפין, בהשוואה ל-24 החולים שלא קיבלו את הטיפול התרופתי.

מתוך כנס ה-ACC

לידיעה במדסקייפ