מתוצאות מחקר פיילוט שהוצגו במהלך הכנס השנתי מטעם ה-American Geriatrics Society לשנת 2013 עולה כי חולים ביחידות טיפול נמרץ יכולים לקחת חלק בטיפול קוגניטיבי.

החוקרים מסבירים כי מחלה קשה מובילה לליקויים קוגניטיביים נרכשים חדשים בכשני-שליש מהשורדים. טיפול קוגניטיבי עשוי לסייע במקרים אלו, אך הם נתונים תחת טשטוש ולעיתים קרובות סובלים מדליריום. לאור מצבים אלו, לא ברור אם החולים יכולים לקחת חלק בטיפול קוגניטיבי ואם יש בכך כל תועלת.

בעבר, גורמים אלו מנעו את השתתפות החולים בטיפול קוגניטיבי, אך שינויים שחלו לאחרונה בהרגלי הטיפול ביחידות טיפול נמרץ כללו הפסקת הטשטוש בבוקר. חולים עם צינורות הנשמה מתקשים לתקשר עם הסביבה ובכדי להתמודד עם בעיה זו, החוקרים נעזרו בעלון שאפשר להם להגיב באמצעות הצבעה עם האצבעות, במקום דיבור.

החוקרים התחילו בתרגילי שיקום ברמה בסיסית ביותר, עם שאלות בנושא אוריינטציה איזו שנה עכשיו, איזה חודש עכשיו. בתוך 72 שעות מהאשפוז ליחידת טיפול נמרץ, חולים במצבים קשים חולקו באקראי לאחת משלוש קבוצות, טיפול סטנדרטי, פיזיותרפיה או טיפול קוגניטיבי ופיזיותרפיה.

התוצא העיקרי היה תפקוד ניהולי כפי שנקבע לפי מבחן Tower Test. מטרת המחקר הייתה לקבוע אם יש אפשרות להשלים טיפול קוגניטיבי במקרים אלו. לרוע המזל, המחקר לא היה בעל עוצמה מספקת לקביעת היעילות של הטיפול הקוגניטיבי.

מהנתונים עלה כי בחולים בקבוצת ההתערבות מדדי התפקוד הקוגניטיבי היו מעט טובים יותר בחלק מהתחומים. בעתיד, החוקרים מתכננים לערוך מחקרים גדולים יותר במטרה לקבוע את ההשפעה של טיפול קוגניטיבי בחולים במצבים קשים.

מהמחקר עולה כי יש מקום לניסיון טיפול קוגניטיבי בחולים קשים ביחידות טיפול נמרץ. לאחר הפסקת הטשטוש, או עם טשטוש קל או דליריום, ניתן לעודד בני משפחה לסייע לחולים באוריינטציה ולתקשר עימם.

מתוך הכנס השנתי מטעם ה-American Geriatrics Society

לידיעה במדסקייפ