במאמר שפורסם בכתב העת JAMA מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר ACCESS, מהן עולה כי Eritoran לא הביא לירידה משמעותית בשיעורי התמותה עקב אלח-דם חמור או הלם ספטי.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי אלח-דם וסיבוכים של הלם ספטי, ARDS (Acute Respiratory Distress Syndrome) ו-MODS (Multiple Organ Dysfunction Syndrome) נובעים מגורמי אלימות של פתוגנים, פלישת חיידקים לרקמה ובעיקר מתגובה פתולוגית של המאכסן לזיהום. התגובה החיסוני לגירוי החיידקי מתחילה כאשר הדפוס המולקולארי של הפתוגנים החיידקיים מפעילים קולטנים במערכת החיסון הטבעית, המובילים לייצור מתווכים פרו-דלקתיים ואנטי-דלקתיים, המכוונים כנגד הזיהום, אך מביאים להופעת הסימנים הקליניים של אלח-דם.
באלח-דם על-רקע חיידקי גראם שליליים, LPS (Lipopolysaccharide) או אנדוטוקסין בממברנה החיצונית של החיידק מעוררים תגובה דלקתית. Eritoran הינו אנטגוניסט ל-Lipid A, המעכב את קישור LPS לקולטן על פני שטח התא.
במחקר הנוכחי בשלב 3 נכללו חולים מ-197 יחידות טיפול נמרץ בין יוני 2006 ועד ספטמבר 2010. המעקב הסתיים בספטמבר 2011. בתוך 12 שעות מהופעת הסימן הראשון לכשל איברי, החולים עברו חלוקה אקראית ביחס 2:1 לטיפול בן שישה ימים ב- Eritoran (סך כולל של 105 מ”ג, 1,304 חולים) או פלסבו (657 חולים).
בשתי הקבוצות המאפיינים הקליניים היו דומים בתחילת המחקר. מניתוח לפי כוונה לטיפול עלה כי בחולים שטופלו לפחות במנה אחת לא זוהה הבדל משמעותי בתוצא הסיום העיקרי של תמותה מכל-סיבה לאחר 28 ימים (28.1% עם Eritoran לעומת 26.9% עם פלסבו, p=0.59).
כמו כן, לא זוהו הבדלים משמעותיים בתוצא הסיום המשני העיקרי של תמותה מכל-סיבה לאחר שנה אחת בין חולים שטופלו ב- Eritoran (44.1%) או פלסבו (43.3%, p=0.79), ולא זוהו הבדלים משמעותיים באף אחת מתתי-הקבוצות שהוגדרו מראש או בתופעות הלוואי, כולל שיעור הזיהומים המשני.
מממצאים אלו עולה כי טיפול אימונומודולטורי אינו חשוב יותר מטיפול אנטי-מיקרוביאלי הולם. החוקרים ממליצים לטפל בגורם למחלה ולא בתוצאותיו ומדגישים כי טיפול אנטי-מיקרוביאלי עודנו הגישה החשובה ביותר להפחתת תמותה בחולים עם אלח-דם.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!