mechanical ventilatory assistance (או MVA) הוא הליך המבוצע לעיתים קרובות ביחידות לטיפול נמרץ בילודים אך שימוש בו קשור לסיבוכים רבים. מטרת המחקר היתה לקבוע מהם גורמי הסיכון לסיבוכי MVA בילודים.
135 רישומים רפואיים מינואר 98 עד יוני 2000 של ילודים ששוחררו בשל שיפור או מוות נסקרו רטרוספקטיבית. כולם קיבלו MVA; כ-20 רישומים רפואים הוצאו מהמחקר. הרישומים חולקו לשתי קבוצות: קבוצה 1 של ילודים עם סיבוכים לאחר MVA, שהכילה 40 מקרים, וקבוצה 2 של ילודים שעברו MVA אך ללא סיבוכים, שכללה 75 מקרים (ביקורת). בקבוצה 1 היו 39 ילודים שנולדו לפני הזמן, ובקבוצה 2 היו 58 ילודים שנולדו לפני הזמן. השאר נולדו בזמן.
התוצאות הראו הבדל משמעותי במשקל הלידה. גיל לידה ומדד אפגר בין שתי הקבוצות היה לטובת קבוצה 2. כמו כן היה הבדל משמעותי באחוז חמצן שאיפתי (IOF), שיא לחץ שאיפתי (PIP) לטובת קבוצה 1 (לפני שהחלו הסיבוכים). גורמי הסיכון המשמעותיים לנוכחות סיבוכים היו: משקל לידה של 1,500 ג’ או פחות, גיל לידה של 36 שבועות או פחות, זמן ונטילציה כולל של 7 ימים או יותר, IOF של 1 (100%), מחזורים של 60 לדקה או יותר ושיא לחץ שאיפתי (PIP) של 30 ס”מ מים או יותר בימים בראשונים לחיים (בכולם p < 0.05). השילוב של לידה בטרם עת יחד עם סינדרום מצוקה נשימתית (RDS) הינו משמעותי סטטיסטית לנוכחות סיבוכים עם יחסי סיכון של 7.34 ורווח בר סמך של 95% בין 1.91 ל-23.05, p = 0.001. באנליזה מולטיווריאנטית הגיעו למשמעות סטטיסטית הסיבוכים הבאים: משקל לידה נמוך, זמן כולל של ונטילציה 7 ימים או יותר, ושילוב של לידה מוקדמת ו-RDS, כולם עם p < 0.05. התמותה היתה קשורה באופן משמעותי לסיבוכים עם p < 0.009. הסיבוכים הנפוצים יותר היו דלקת ריאות, דיספלזיה ברונכופולמונרית ואמפיזמה פולמונרית.
החוקרים הסיקו כי ילודים חולים קריטים, עם משקל לידה נמוך, גיל לידה מוקדם ו-RDS, אשר צריכים יותר תמיכה ונטילטורית יהיו בסבירות גבוהה יותר לסיבוכים וכתוצאה מכך התמותה תעלה. לכן חיוני לערוך בקרה הדוקה בקבוצה זו של חולים בכדי להימנע מסיבוכי MVA.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!