מאת ד”ר נגה ליפשיץ

מתוצאות מחקר שפורסם בגיליון אפריל 2010 של  ה- Clinical Gastroenterology and Hepatology, עולה כי טיפול קוגניטיבי התנהגותי (Cognitive Behavior Therapy, CBT) הוביל לשיפור מהיר בתסמינים ב-30% מהמשתתפים הסובלים מתסמונת המעי הרגיז (Irritable Bowel Syndrome, IBS), ושיפור זה נמשך כ-3 חודשים לפחות במרבית המשתתפים.

החוקרים כותבים כי בעבודות קודמות הודגם ש-CBT הוא יעיל לטיפול באנשים עם IBS, אך עדיין לא ידוע באילו מטופלים ובאילו מצבים CBT הוא הכי יעיל. מטרת המחקר הייתה להעריך האם משתתפים שדיווחו על תגובה מוקדמת וחיובית ל-CBT ישמרו על השיפור גם בהמשך.

המחקר כלל 75 משתתפים בגיל 18-70 שנים שאובחנו כסובלים מ-IBS. החוקרים חילקו את המשתתפים באקראי ל-3 קבוצות: בקבוצה הראשונה עברו המשתתפים 10 טיפולי CBT בני שעה לאורך 10 שבועות (CBT סטנדרטי, S-CBT), בקבוצה השנייה עברו המשתתפים 4 טיפולי CBT בני 4 שעות לאורך 10 שבועות (minimal-contact CBT, MC-CBT), ובקבוצה השלישית נכנסו המשתתפים לרשימת המתנה (קבוצת הביקורת). שבוע 4 למחקר הוגדר כפגישה הרביעית בקבוצת ה-S-CBT וכפגישה השנייה בקבוצת ה-MC-CBT.

משתתפי המחקר מילאו שאלונים על חומרת התסמינים, כולל שלשול, עצירות וגזים, וכן מילאו שאלונים נוספים כולל את שאלון ה- Irritable Bowel Syndrome Severity Scale (IBSSS). החוקרים הגדירו משתתפים שהגיבו לטיפול כמשתתפים שהשיגו הקלה בכאב ובתסמיני המעי, ומשתתפים שציוני ה-IBSSS שלהם ירדו ב-50 נקודות לפחות בהשוואה לשאלוני הבסיס. משתתפים שהגיבו במהירות הוגדרו כמשתתפים שענו לקריטריונים אלו במהלך שבוע 4 למחקר.

מתוצאות המחקר עולה כי בשבוע 4 למחקר 21 משתתפים (29.6%) הגיבו במהירות לטיפול, ללא הבדל מובהק בין משתתפים בקבוצות ה-S-CBT וה-MC-CBT. החוקרים מוסיפים כי בשבוע 12, 27 מהמשתתפים (52.1%) הגיבו לטיפול. הם מציינים כי משתתפים עם תגובה מהירה חוו תסמינים פחות חמורים ע”פ ציון ה-IBSSS, בהשוואה למשתתפים עם תגובה לא-מהירה. לאחר 3 חודשים, נמצא כי 34 מהמשתתפים שהגיבו לטיפול (47.9%) דיווחו כי השיפור נשמר. בשלב זה, 95.2% מהמשתתפים שהגיבו במהירות לטיפול שמרו על השיפור שהושג, לעומת 28% מהמשתתפים שהשיגו תגובה לא-מהירה.

לאור תוצאות המחקר כותבים החוקרים כי ייתכן וניתן לתכנן את הטיפול ב-CBT בצורה מתאימה וכלכלית יותר, כך שמטופלים המגיבים במהירות לטיפול יקבלו מעקב קצר יותר (שכן לא דרוש יותר מכך), בעוד שמטופלים שלא מגיבים לטיפול במהירות יופנו לטיפולים יעילים יותר.

בין מגבלות המחקר מציינים החוקרים כי המחקר כלל מתנדבים, שעשויים להיות פתוחים יותר להתערבות פסיכולוגית. החוקרים מוסיפים כי ייתכן ולא ניתן להכליל את ממצאי המחקר לאוכלוסיות אחרות, שכן למחקר לא הייתה עוצמה מספקת לזהות הבדלים בין קבוצות ה-CBT וטיפולים אחרים.

כמו כן, החוקרים ממליצים לערוך מחקרים נוספים, על מנת לבחון האם הטיפול יעיל יותר כשנערך בבית או במרפאה.

Clin Gastroenterol Hepatol. 2010;8:426-432.

לידיעה במדסקייפ