במאמר שפורסם בכתב העת Diabetes Technology & Therapeutics מדווחים חוקרים מצפון אמריקה על תוצאות מחקר חדש שנועד לנבא את הסיכון להיפוגליקמיה והיפרגליקמיה במהלך ולאחר פעילות גופנית במתבגרים עם סוכרת מסוג 1 וממליצים לכוון להתחיל פעילות גופנית עם ריכוז סוכר אינטרסטיציאלי בטווח 130-160 מ”ג/ד”ל עם מגמה שטוחה או ירידה קלה בערכי הסוכר לפי מד סוכר רציף בכדי להפחית את הסיכון להפרעות במשק הסוכר.
מדגם המחקר כלל 225 מתבגרים עם סוכרת מסוג 1 (גיל ממוצע של 14 שנים; ריכוז המוגלובין מסוכרר ממוצע של 7.1%, משך סוכרת ממוצע של 5 שנים) שהשתמשו במד סוכר רציף עם רישום של 3,738 פעילויות לאורך 10 ימים. ניתוח סטטיסטי שימש לחיזוי הסיכון המשולב להיפוגליקמיה (ריכוז סוכר נמוך מ-70 מ”ג/ד”ל) והיפרגליקמיה (ריכוז סוכר מעל 250 מ”ג/ד”ל) בתוך שעתיים מהתחלת פעילות גופנית.
מהנתונים עולה כי הסיכון הנמוך ביותר להפרעות במשק סוכר בעקבות פעילות גופנית תועד במקרים בהם ריכוז סוכר התחלתי נע בין 132 מ”ג/ד”ל ועד 160 מ”ג/ד”ל וקצב השינוי ברמות סוכר בדם במהלך פעילות נע בין 0.4- מ”ג/ד”ל/דקה ועד 1.9- מ”ג/ד”ל/דקה.
משתנים מנבאים נוספים כללו משך זמן בו רמות סוכר היו נמוכות מ-70 מ”ג/ד”ל או מעל 250 מ”ג/ד”ל במהלך 24 השעות הקודמות, ריכוז המוגלובין מסוכרר ואינסולין פעיל בתחילת פעילות גופנית.
פעילויות עם ריכוז סוכר בטווח 128-133 מ”ג/ד”ל וקצב שינוי ברמות סוכר בדם בטווח שבין 0.4 מ”ג/ד”ל/דקה ועד 0.6- מ”ג/ד”ל/דקה לוו בסיכון הנמוך ביותר להפרעות במשק סוכר בעקבות פעילות גופנית.
החוקרים מסכמים וכותבים כי מתבגרים פעילים גופנית עם סוכרת מסוג 1 צריכים לכוון להתחיל פעילות גופנית עם ריכוז סוכר אינטרסטיציאלי בטווח 130-160 מ”ג/ד”ל עם מגמה שטוחה או ירידה קלה במדדי סוכר לפי מד סוכר רציף על-מנת להפחית ככל הניתן את הסיכון להיפוגליקמיה או היפרגליקמיה במהלך פעילות או לאחריה. שילוב נתונים דוגמת מדידות אינסולין וסוכר קודמות עשוי לשפר את יכולת חיזוי השינוי ברמות הסוכר בדם בעקבות פעילות גופנית.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!