מחקר שהשווה בין אינסולין degludec (טרגלודק , נובו נורדיסק) לבין אינסולין detemir (לבימיר, נובו נורדסיק) בילדים חולי סוכרת סוג 1 מדווח כי דגלודק השיג תוצאה דומה בהפחתת HbA1c עם ירידה מובהקת ברמות סוכר בצום בדם (FPG) תוך שימוש ברמות אינסולין נמוכות ב-30% בהשוואה לדטימיר.
ברקע למחקר מציינים המחברים כי ביקשו לבחון את היעילות והבטיחות של אינסולין דגלודק הניתן פעם ביום לאינסולין דטמיר הניתן פעם או פעמיים ביום, ביחד עם אינסולין אספרט הניתן בשעת הארוחה בפרוטוקול של כוונה לטפל, במסגרת מחקר מבוקר ואקראי בילדים בגילים 1-17 עם סוכרת סוג 1 לאורך 26 שבועות (350 מטופלים), והמשך מעקב למשך 26 שבועות נוספים (280 מטופלים).
המשתתפים חולקו אקראית לקלבלת אינסולין דגלודק פעם ביום בשעה קבועה ביום, או אינסולין דטמיר פעם או פעמיים בהתאם להוראות בעלון התרופה. מתן אינסולין אספרט עבר טיטרציה בהתאם ל”סולם הנע” המקובל או בהתאמה עם יחס אינסולין:פחמימות ותיקון לפי רמות סוכר בדם.
החלוקה האקראית לקבוצות הטיפול הייתה בהתאם לגיל, לפי קבוצות גיל של 1-5 (83 ילדים) , 6-11 (138 ילדים) , ו- 12-17 (127 ילדים).
מאפייני הבסיס של המשתתפים בקבוצות הטיפול היו דומים באופן כללי, ובכל תת קבוצת גיל. נמצא חוסר נחיתות של דגלודק ביחס לדטימיר עבור HbA1c לאחר 26 שבועות . ההבדל בין הטיפולים היה 0.15% (בטווח בין 0.03- ל-0.32%) .
לאחר 52 שבועות רמת ה-HbA1c הייתה 7.9% בדגלודק לעומת 7.8% בדטמיר, ללא הבדל מובהק . השינוי ברמות FPG היה 1.29- ממו”ל/ל’ בדגלודק לעומת 1.1+ ממו”ל/ל’ בדטמיר. (הבדל של 1.62- ממו”ל/ל’ , בטווח 2.84- ל-0.41- ממו”ל/ל’, עם p = 0.0090 ).
צריכת האינסולין הבזאלי הממוצעת הייתה 0.38 יח’ /ק”ג בדגלודק לעומת 0.55 יח’ לק”ג בדטמיר.
מרבית מטופלי דטמיר (64%) נזקקו לשתי הזרקות ביום בכדי להשיג את היעדים הגליקמיים.
שיעורי היפוגליקמיה לא היו שונים באופן מובהק בין שתי הקבוצות, אך מספר ההיפוגליקמיות הוודאיות והחמורות היה גדול יותר בדגלודק (57.7 מול 54.1 שנות חשיפה למטופל (PYE) ללא הבדל מובהק’ ו-0.51 מול 0.33 PYE , גם ללא הבדל מובהק), בהתאמה. לעומת זאת, מס’ ההיפוגליקמיות הליליות בדגלודק היה נמוך יותר (6.0 לעומת 7.6 PYE , ללא הבדל מובהק) .
שיעורי היפרגליקמיה עם קטוסיס היו נמוכים יותר באופן מובהק סטטיסטי עבור מטופלי הדגלודק בהשוואה לדטמיר (0.7 מול 1.1 PYE , יחס טיפול של 0.41 (בטווח 0.22-0.78, p = 0.0066)) .
שני הטיפולים היו נסבלים היטב עם שיעורים דומים של תופעות לוואי.
החוקרים מסכמים כי דקלודק השיג איזון גליקמי ארוך טווח אקויולנטי לזה של דטמיר כפי שנמדד ע”י רמות ה-HbA1c עם ירידה מובהקת ב-FPG תוך שימוש בפחות 30% אינסולין בזאלי, בהשוואה לדטמיר. שיעורי היפוגליקמיה לא היו שונים באופן מובהק בין שני הטיפולים. עם זאת, מדגישים החוקרים, היפרגליקמיה עם קטוסיס הייתה נמוכה באופן מובהק בקבוצה שטופלה בדגלודק.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!