אינסולין דגלודק משיג רמות HbA1c דומות לאלה שהושגו עם אינסולין דטמיר אך עם ירידה מובהקת ברמות סוכר בצום ושימוש במינוני אינסולין בזאלי נמוכים יותר, בילדים ומתבגרים עם סוכרת סוג 1 (Pediatr Diabetes)

מחקר שהשווה בין אינסולין degludec  (טרגלודק , נובו נורדיסק) לבין אינסולין detemir (לבימיר, נובו נורדסיק) בילדים חולי סוכרת סוג 1 מדווח כי דגלודק השיג תוצאה דומה בהפחתת HbA1c  עם ירידה מובהקת ברמות סוכר בצום בדם (FPG)  תוך שימוש ברמות אינסולין נמוכות ב-30% בהשוואה לדטימיר.

ברקע למחקר מציינים המחברים כי ביקשו לבחון את היעילות והבטיחות של אינסולין דגלודק הניתן פעם ביום לאינסולין דטמיר הניתן פעם או פעמיים ביום, ביחד עם אינסולין אספרט הניתן בשעת הארוחה בפרוטוקול של כוונה לטפל, במסגרת מחקר מבוקר ואקראי בילדים בגילים 1-17 עם סוכרת סוג 1 לאורך 26 שבועות (350 מטופלים), והמשך מעקב למשך 26 שבועות נוספים (280 מטופלים).

המשתתפים חולקו אקראית לקלבלת אינסולין דגלודק פעם ביום בשעה קבועה ביום, או אינסולין דטמיר פעם או פעמיים בהתאם להוראות בעלון התרופה. מתן אינסולין אספרט עבר טיטרציה בהתאם ל”סולם הנע” המקובל או בהתאמה עם יחס אינסולין:פחמימות ותיקון לפי רמות סוכר בדם.

החלוקה האקראית לקבוצות הטיפול הייתה בהתאם לגיל, לפי קבוצות גיל של 1-5 (83 ילדים) ,  6-11  (138 ילדים) , ו- 12-17 (127 ילדים).

מאפייני הבסיס של המשתתפים בקבוצות הטיפול היו דומים באופן כללי, ובכל תת קבוצת גיל. נמצא חוסר נחיתות של דגלודק ביחס לדטימיר עבור HbA1c לאחר 26 שבועות . ההבדל בין הטיפולים היה 0.15% (בטווח בין 0.03- ל-0.32%) .

לאחר 52 שבועות רמת ה-HbA1c הייתה 7.9% בדגלודק לעומת 7.8% בדטמיר, ללא הבדל מובהק . השינוי ברמות FPG היה 1.29- ממו”ל/ל’ בדגלודק לעומת 1.1+ ממו”ל/ל’ בדטמיר. (הבדל של 1.62- ממו”ל/ל’ , בטווח 2.84- ל-0.41- ממו”ל/ל’, עם p = 0.0090 ).

צריכת האינסולין הבזאלי הממוצעת הייתה 0.38 יח’ /ק”ג בדגלודק לעומת 0.55 יח’ לק”ג בדטמיר.

מרבית מטופלי דטמיר (64%) נזקקו לשתי הזרקות ביום בכדי להשיג את היעדים הגליקמיים.

שיעורי היפוגליקמיה לא היו שונים באופן מובהק בין שתי הקבוצות, אך מספר ההיפוגליקמיות הוודאיות והחמורות היה גדול יותר בדגלודק (57.7 מול 54.1 שנות חשיפה למטופל (PYE) ללא הבדל מובהק’ ו-0.51 מול 0.33 PYE , גם ללא הבדל מובהק), בהתאמה. לעומת זאת, מס’ ההיפוגליקמיות הליליות בדגלודק היה נמוך יותר (6.0 לעומת 7.6 PYE , ללא הבדל מובהק) .

שיעורי היפרגליקמיה עם קטוסיס היו נמוכים יותר באופן מובהק סטטיסטי עבור מטופלי הדגלודק בהשוואה לדטמיר (0.7 מול 1.1 PYE , יחס טיפול של 0.41 (בטווח 0.22-0.78, p = 0.0066)) .

שני הטיפולים היו נסבלים היטב עם שיעורים דומים של תופעות לוואי.

החוקרים מסכמים כי דקלודק השיג איזון גליקמי ארוך טווח אקויולנטי לזה של דטמיר כפי שנמדד ע”י רמות ה-HbA1c עם ירידה מובהקת ב-FPG תוך שימוש בפחות 30% אינסולין בזאלי, בהשוואה לדטמיר.  שיעורי היפוגליקמיה לא היו שונים באופן מובהק בין שני הטיפולים. עם זאת, מדגישים החוקרים, היפרגליקמיה עם קטוסיס הייתה נמוכה באופן מובהק בקבוצה שטופלה בדגלודק.

Pediatr Diabetes. 2015 Feb 12.

תגובות רוצה להצטרף לדיון?

אין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!

מאמרים

השפעת אמפגליפלוזין (ג’ארדיאנס) על תוצאים כלייתיים: מטא־אנליזה ברמת המטופל

השפעת אמפגליפלוזין (ג’ארדיאנס) על תוצאים כלייתיים: מטא־אנליזה ברמת המטופל

מקור: Lancet Diabetes and Endocrinology
מערכת האתר
מערכת האתר
אין תגובות|28/12/2025

החוקרים מדווחים כי אמפגליפלוזין (ג’ארדיאנס) הפחית באופן מובהק את הסיכון לפגיעה כלייתית אקוטית, להחמרת CKD ולאי־ספיקת כליות סופנית – ללא תלות ברקע הסוכרתי, נוכחות אי־ספיקת לב, דרגת האלבומינוריה או בשיעור הירידה הראשונית ב־eGFR

כניסת צוות רפואי

הכניסה לאתר מותרת אך ורק לצוות הרפואי

לקבלת קוד אימות לנייד ולמייל, יש למלא את כתובת המייל ואת מספר הטלפון שלך

עדיין לא נרשמת? באפשרותך לבצע רישום כאן