במאמר שפורסם בכתב העת Journal of the American Geriatric Society מדווחים חוקרים על ממצאי מחקר חדש, מהם עולה כי תופעות לוואי על-רקע טיפול בתיאזידים נפוצות בקשישים וכי דרושה תשומת לב רבה יותר לסיבוכים האפשריים של הטיפול הנ”ל בקשישים.

במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את הסיכון והגורמים המנבאים תופעות לוואי על-רקע הטיפול בתיאזידים בחולים מבוגרים בתנאי המציאות הקיימת. הם ערכו מחקר עוקבה תצפיתי, שכלל נתונים ממאגר National Veterans Affairs לשנים 2007-2008.

במסגרת המחקר נערכה השוואה בין יוצאי צבא בגילאי 65 שנים ומעלה, שהחלו טיפול חדש בתיאזידים (1,060 מטופלים), אל מול מספר משתתפים דומה שלא קיבלו טיפול תרופתי לאיזון לחץ הדם (1,060 מטופלים).

התוצא העיקרי היה שילוב של תופעות לוואי מטבוליות, שהוגדר בנוכחות רמת נתרן נמוכה מ-135 מילי-אקווילנט לליטר, רמת אשלגן נמוכה מ-3.5 מילי-אקווילנט לליטר, או ירידה של למעלה מ-25% בקצב הפינוי הגלומרולרי המשוער. תוצאים משניים כללו תופעות לוואי חמורות (רמת נתרן נמוכה מ-130 מילי-אקווילנט לליטר, רמת אשלגן נמוכה מ-3.0 מילי-אקווילנט לליטר, או ירידה של למעלה מ-50% בקצב הפינוי הגלומרולארי).

במהלך תשעה חודשי מעקב, 14.3% מהמטופלים החדשים בתיאזידים פיתחו תופעות לוואי, זאת בהשוואה ל-6.0% מהמטופלים בקבוצת הביקורת (מספר נדרש לנזק של 12 מטופלים, p<0.001); 1.8% מהמטופלים החדשים פיתחו תופעות לוואי חמורות, זאת בהשוואה ל-0.6% מאלו שלא קיבלו את הטיפול התרופתי (מספר נדרש לנזק של 82 מטופלים) ו-3.8% מהמטופלים החדשים פנו לחדר מיון או אושפזו בשל תופעות לוואי, זאת בהשוואה ל-2.0% מאלו שלא קיבלו את הטיפול (מספר נדרש לנזק של 56 מטופלים, p=0.02). הסיכון לתופעות לוואי לא השתנה בין קבוצות גיל שונות, אך בנוכחות חמש מחלות רקע ומעלה נרשמה עליה של פי שלוש בסיכויים לתופעות לוואי, בהשוואה לנוכחות מחלת רקע אחת.

רמות נמוכות-תקינות או רמות שלא נמדדו של אשלגן ונתרן בתחילת המחקר היו בין הגורמים המנבאים המשמעותיים ביותר להיפונתרמיה והיפוקלמיה, בהתאמה. רק ב-42% מהמטופלים בתיאזידים הקפידו על ניטור מעבדתי בתוך 90 ימים מהתחלת הטיפול.

לאור ממצאי המחקר, החוקרים ממליצים על ניטור מעבדתי הדוק יותר סביב הטיפול בתיאזידים בחולים מבוגרים.

J Am Geriatr Soc. 2014;62(6):1039-1045

לידיעה במדסקייפ