מתוצאות מחקר NAGOYA-HEART שפורסמו בכנס American College of Cardiology עולה כי אין הבדל בין שתי גישות לטיפול ביתר לחץ דם בחולים עם סוכרת מסוג 2 או הפרעה בסבילות לסוכר כאשר בוחנים תוצא משולב הכולל אוטם לבבי חד, שבץ מוחי, רה-וסקולריזציה כלילית, אשפוזים עקב אי-ספיקת לב, או תמותה לבבית פתאומית במהלך שלוש שנים. כמו כן, לא תועדו הבדלים בשיעורי התמותה הכוללים.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי למרות שלפי ההנחיות ישנה עדיפות למעכבי ACE או ARB כבסיס לטיפול ביתר לחץ דם בחולי סוכרת, בהם תתכן השפעה מגנה כנגד נפרופתיה, עדיין אין החלטה בנוגע לשאלה אם לחסמי תעלות סידן תועלת קלינית טובה יותר.

החוקרים מוסיפים כי שיעור האשפוזים על-רקע אי-ספיקת לב היה נמוך יותר בקרב חולים שקיבלו טיפול המושתת על תרופות ממשפחת ARB.

במסגרת המחקר חולקו באקראי 1150 חולים עם יתר לחץ דם – 82% סבלו גם מסוכרת מסוג 2 ו-18% עם הפרעה בסבילות לסוכר. המשתתפים נאספו מ-46 מרכזים ביפן וקיבלו טיפול כנגד יתר לחץ דם שהתבסס על Valsartan (דיובאן) או Amlodipine (נורווסק). יעד הטיפול היה לחץ דם של מתחת ל-130/80 מ”מ כספית.

בתחילת המחקר שתי הקבוצות היו דומות מבחינת הגיל הממוצע, מדד מסת גוף, טיפול תרופתי, גורמי סיכון קרדיווסקולאריים ומדדים כלייתיים ורמת שומנים בדם. המחקר לא כלל חולים עם הפרעה בתפקוד הכלייתי או מקטע פליטה של חדר שמאל של פחות מ-40 ואלו עם מחלה קרדיווסקולארית בחצי השנה האחרונה; ל-69% לא היה היסטוריה של מחלה כלילית או שבץ מוחי.

האיזון של לחץ הדם ורמות המוגלובין מסוכר היה דומה במהלך תקופת המעקב שעמדה בממוצע על 3.2 שנים. התוצא המשולב העיקרי תועד ב-9.4% מהחולים תחת טיפול ב-Valsartan וב-9.7% מהחולים תחת טיפול ב-Amlodipine, עם יחס סיכון של 0.97 בהשוואה בין ARB וחסמי תעלות סידן. שיעורי התמותה עמדו על 3.8% ו-2.8%, בהתאמה, אך ללא הבדל מובהק.

המרכיב היחיד בו תועד הבדל מובהק היה בשיעור האשפוזים עקב אי-ספיקת לב, עם שיעור של 0.5% בקרב מטופלים ב-Valsartan ו-2.6% מהמטופלים ב-Amlodipine (p=0.012).

החוקרים כותבים כי לא היה די במספר החולים שלקחו חלק במחקר להדגמת הבדל בין תתי-קבוצות שונות עם שני משטרי הטיפול.

מתוך כנס American College of Cardiology

לידיעה במדסקייפ