מאת ד”ר נגה ליפשיץ

מתוצאות מחקר שפורסם ב-17 בנובמבר 2010 ב-Lancet והוצג בכנס ה- American Heart Association (AHA) השנתי, עולה כי בקרב מטופלים עם יתר לחץ דם עמיד לטיפול, פרוצדורה לדנרבציה סימפטטית כלייתית הובילה לירידה מובהקת בערכי לחץ הדם, ללא סיבוכים מז’וריים.

החוקרים כותבים כי אנשים עם יתר לחץ דם עמיד לטיפול סובלים מסיכון מוגבר לשבץ ואי ספיקת כליות, ומהווים אתגר טיפולי. הם מסבירים כי הפתוגנזה של יתר לחץ דם ראשוני (Essential hypertension) קשורה להפעלה המערכת הסימפטטית בכלייה. לדבריהם, בעבר נעשו ניסיונות לדנרבציה סימפטטית כלייתית בגישה ניתוחית, אך ללא הצלחה. בגישה המילעורית שנבדקה כעת, הכניסה לכלי הדם מתבצעת דרך העורק הפמורלי דו-צדדית.  קטטר ה-Symplicity מוכנס דרך העורק הפמורלי לעורק הכלייתי, וגורם באמצעות גלי רדיו לאבלציה (Radiofrequency ablation) של הסיבים הסימפטטים הסמוכים לעורק. עלות הפרוצדורה דומה לזו של אנגיוגרפייה רגילה, ומוערכת סביב 10,000$.

מטרת המחקר הייתה להעריך את הבטיחות והיעילות של פרוצדורה לדנרבציה סימפטטית כלייתית (catheter-based renal denervation), להורדת לחץ הדם באנשים עם יתר לחץ דם עמיד לטיפול.

מחקר ה-Symplicity HTN-2 הינו מחקר פרוספקטיבי, רב-מרכזי אקראי, שכלל 106 משתתפים עם לחץ דם סיסטולי בסיסי של 160 מ”מ כספית או יותר (או 150 מ”מ כספית ומעלה במשתתפים עם סוכרת סוג 2), תחת טיפול ב-3 תרופות להורדת לחץ דם לפחות. החוקרים חילקו את המשתתפים באקראי לטיפול דנרבצייה כלייתית בשילוב עם הטיפול התרופתי הקודם שקיבלו (n=52), או לקבוצת ביקורת שכללה את המשך הטיפול הקודם (n=54). יעד המחקר העיקרי היה השינוי בלחץ הדם הסיסטולי לאחר 6 חודשים.

החוקרים מציינים כי 49 משתתפים בקבוצת הדנרבציה הכלייתית (94%) ו-51 משתתפים בקבוצת הביקורת (94%) השלימו את תקופת המעקב ונבדקו לאחר 6 חודשים. מתוצאות המחקר עולה כי בקבוצת הדנרבציה הכלייתית נצפתה ירידה ממוצעת של 23/12 מ”מ כספית בלחץ הדם, בהשוואה לערכים הבסיסיים (p<0.0001). לעומת זאת, בקבוצת הביקורת לא נצפה שינוי מובהק בערכי לחץ הדם בסיום המחקר. כמו כן, לאחר 6 חודשים נצפה הבדל של 33/11 מ”מ כספית בערכי לחץ הדם של 2 הקבוצות (p<0.0001).

ב-84% מהמשתתפים בקבוצת הדנרבציה הכלייתית נצפתה ירידה של 10 מ”מ כספית לפחות בלחץ הדם הסיסטולי לאחר 6 חודשים, לעומת 35% מהמשתתפים בקבוצת הביקורת (p<0.0001). החוקרים מציינים כי לא ברור מדוע 16% מהמשתתפים בקבוצת הדנרבצייה הכלייתית לא הגיבו לטיפול. בנוסף, רק 39% מהמשתתפים בקבוצת הדנרבציה הכלייתית הגיעו לאיזון של ערכי לחץ הדם, עם ערכים סיסטוליים נמוכים מ-140 מ”מ כספית.

החוקרים כותבים כי לא נצפו תופעות לוואי חמורות הקשורות לפרוצדורה, ולא נמצא הבדל בשיעור תופעות הלוואי בין 2 הקבוצות. הם מפרטים כי לאורך המעקב לא נצפו הצרויות או אניוריזמות של עורקי הכלייה ולא חל שינוי בתפקוד הכלייתי במשתתפים שעברו את הפרוצדורה.

לאור התוצאות מסכמים החוקרים כי דנרבצייה סימפטטית כלייתית היא הליך בטוח, אשר הוביל לירידה בערכי לחץ הדם במטופלים עם יתר לחץ דם עמיד לטיפול.

במאמר מערכת שפורסם בתגובה, נכתב כי תוצאות המחקר מסקרנות, אך למחקר קיימות מספר מגבלות, כולל היעדר סמיות או טיפול פלסבו. כמו כן, יתר לחץ דם שיניוני ותסמונת החלוק הלבן (white-coat hypertension) לא הוגדרו כקריטריונים לאי-הכללה במחקר. לפיכך בשלב זה, דרושים מחקרים נוספים בנושא.

Lancet 2010

למאמר המערכת ב-Lancet

לידיעה ב-TheHeart.org