ניתוח של מידע ממחקר BENEDICT (Bergamo Nephrologic Diabetes Complications Trial) אישר שלחולי סוכרת עם יתר לחץ דם המטופלים במעכבי ACE (angiotensin-converting-enzyme) יש סיכון נמוך לפתח מיקרו אלבומינוריה.

לדברי החוקרים, תוצאות המחקר מראה כי בחולים עם סוכרת סוג 2 ויתר לחץ דם עורקי, הורדת לחץ הדם הינו חיוני להורדת הסיכון למיקרו אלבומינוריה (ועקב כך את הסיכונים הנלווים למצב) והדרך הכי טובה להשיג מטרה זו היא על ידי מעכבי ACE. תוצאות המחקר פורסמו במהדורת נובמבר של Journal of the American Society of Nephrology.

שני פרשנים חיצוניים ציינו בראיונות ל-Medscape כי המחקר מאשר מחדש ממצאים קודמים והיות וזה ניתוח post hoc לא ניתן להסיק על סיבתיות. המחקר הנוכחי מאשר את מה שנמצא במחקר BENEDICT, במחקר ABCD (Appropriate Blood Pressure Control in Diabetes), במחקר HOPE (Heart Outcomes Prevention Evaluation) ובמחקרים אחרים, שבהם נעשה שימוש במעכבי ACE או ב-ARB (חוסמי רצפטור אנגיוטנסין 2), ואשר הגיעו למסקנות דומות : אנשים עם סוכרת סוג 2 ועם לחץ דם נמוך יותר נמצאים בסיכון נמוך למיקרו אלבומינוריה מתמדת.

BENEDICT הוא מחקר פרוספקטיבי, שכלל 1204 חולי סוכרת ויתר לחץ דם ללא עדות למחלת כליה. מטרת המחקר הייתה לקבוע אם תרופות נגד יתר לחץ דם מסוימות יכולות להוריד את השכיחות של מיקרו אלבומינוריה. משתתפי המחקר חולקו רנדומאלית לקבל טיפול של 3.6 שנים באחד מהבאים :

1) verapamil חוסם תעלת סידן ממשפחת non הידרופירידין (ndCCB).

2) Trandolapril מעכב ACE.

3) Veratran שילוב של verapamil ושל Trandolapril.

4) פלצבו.

המחקר הראה כי בהשוואה לנבדקים בקבוצת הפלצבו, לנבדקים, שקיבלו מעכב ACE או שילוב של תרופות, אך לא טיפול ב- verapamil בלבד, הייתה שכיחות נמוכה יותר של מיקרו אלבומינוריה.

מטרת ניתוח ה-post hoc העיקרית הייתה לראות אם לחץ דם בנקודת ההתחלה, לחץ דם במעקב (בסוף המחקר) או ירידה בלחץ הדם, מנבאים את הזמן עד להתפתחות מיקרו אלבומינוריה. המטרה המשנית הייתה לבדוק את השכיחות של מיקרו אלבומינוריה בנבדקים עם ערכי לחץ דם מעל או מתחת לחציון, לפי אם הם מקבלים טיפול במעכבי ACE או ב- ndCCB.

במחקר BENEDICT חציון לחץ הדם בנקודת ההתחלה היה 150/88 mm Hg. לחץ הדם הרצוי היה נמוך מ-130/80, אך חציון לחץ הדם, שהושג במעקב, היה 139/81. חציון הירידה בלחץ הדם היה 11/6.

לחץ דם גבוה מביא לסיכון גבוה יותר למיקרו אלבומינוריה

בהשוואה לנבדקים, שלא פיתחו מיקרו אלבומינוריה, אלה שכן פיתחו היו בעלי ערכי לחץ דם סיסטולי ודיאסטולי גבוהים יותר במעקב וירידות קטנות יותר בלחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי.

אפקט מגן של טיפול במעכבי ACE

לנבדקים עם ערכי לחץ דם במעקב, שהיו גבוהים מהחציון, ואשר קיבלו מעכבי ACE, הייתה ירידה בשכיחות של מיקרו אלבומינוריה, דבר שהיה בר השוואה לזה של נבדקים עם לחץ דם במעקב של מתחת לחציון. בדומה לכך, בקרב נבדקים עם ירידות בלחץ הדם, שהיו קטנות מחציון הירידה, לאלה, שקיבלו מעכבי ACE, הייתה שכיחות נמוכה יותר משמעותית של מיקרו אלבומינוריה בהשוואה לאלה, שלא קיבלו טיפול זה. טיפול ב- ndCCBלא השפיע באופן בלתי תלוי על מיקרו אלבומינוריה.

לדברי החוקרים, טיפול במעכבי ACE חשוב בעיקר, כשלחץ הדם לא בשליטה טובה, דבר היכול לקרות במרבית הנבדקים למרות השימוש ב-2, 3 או אפילו יותר תרופות.

החוקרים מסכמים ואומרים כי המידע ממחקרם עקבי עם עדות קודמת ממחקר BENEDICT וממחקרים אחרים. המחקר מספק מידע בנוגע לכך, שבהשוואה לתרופות אחרות, למעכבי ACE יש יתרון נוסף על תוצאות כליתיות ועל כן צריכים להיות טיפול הבחירה בחולי יתר לחץ דם עם סוכרת.

טיפול מוקדם הינו חשוב ויש צורך במחקרים נוספים

יישום אסטרטגיות מניעה מכוון לזיהוי מוקדם של חולי סוכרת ויתר לחץ דם עורקי. טיפול במעכבי ACE (בשילוב עם תרופה אחרת, שיכול להיות שיש בה צורך על מנת להביא את השליטה בלחץ הדם לרמה האופטימאלית) חשוב מאוד על מנת להגביל את העול של סיבוכים כליתיים וקרדיווסקולרים (ועלויות נלוות) ברחבי העולם.

לסיכום, יש צורך במחקרים פרוספקטיבים רנדומאליים כדי לחקור אם טיפול משולב במעכבי ACE וב- ndCCBיכול להוריד את התחלואה והתמותה הקשורים לסוכרת סוג 2. בעוד שמיקרו אלבומין הוא סמן טוב לסיכון קרדיווסקולרי, הנחיות הטיפול (שיעודכנו בקרוב) יצביעו על כך, שזה אינו סמן לתפקוד כליה לקוי. על כן יש צורך במחקר רנדומאלי, שיבדוק שליטה אגרסיבית בלחץ הדם מול שליטה לא אגרסיבית בלחץ הדם.

לידיעה במדסקייפ