ניתוח מעמיק של תוצאות החולים מקבוצת הטיפול נגד יל”ד במחקר ASCOT (Anglo-Scandinavian Cardiac Outcomes Trial) איפשר לחוקרים ליצור מדד סיכון המבחין לזיהוי המטופלים המצויים בסיכון גבוה להתפתחות סוכרת חדשה (New Onset Diabetes NOD) במהלך טיפול נגד יל”ד.

החוקרים מצאו קשר בין טיפול Amlodipine עם או בלי Perindopril וסיכון ירוד להתפתחות סוכרת חדשה במחקר, עם ירידה של 34% בסיכון היחסי בהשוואה למטופלי Atenolol, עם או בלי טיפול Bendrofulmethiazide.

גורמים אחרים הקשורים בסיכון להופעת סוכרת חדשה כוללים רמות סוכר וטריגליצרידים גבוהות בצום ורמות HDL נמוכות. כמעט 10% מהחולים במחקר ASCOT פיתחו סוכרת, לכן, חולים הסובלים מיל”ד מצויים בסיכון מוגבר לסוכרת, ואם הם מטופלים בחסמי ביתא, הסיכון גדול עוד יותר.

מחקר ASCOT נועד לבחון את תוצאות הטיפול בתרופות חדשות, לעומת הטיפול הסטנדרטי בחסמי ביתא ומשתנים, ולבחון את תוצאות הטיפול המשולב. במחקר השתתפו 19,257 חולים הסובלים מיל”ד, עם 3 גורמי סיכון קרדיווסקולרים נוספים או יותר, שנבחרו מ-650 מרכזים רפואיים בבריטניה, אירלנד, שבדיה, פינלנד, דנמרק, נורבגיה ואיסלנד.

המשתתפים חולקו באקראי לאחד משני משטרי טיפול נגד יל”ד Amlodpine (5/10 מ”ג), עם Perindopril (4/8 מ”ג) שניתן לפי הצורך, או טיפול ב-Atenolol (50/100 מ”ג), עם או בלי Bendroflumethiazide (1.25-2.5 מ”ג), משתן ממשפחת תיאזידים. ניתן להוסיף טיפול נוסף בתרופות אחרות במידת הצורך, בכדי להשיג ערכי ל”ד של 140/90 מ”מ כספית, או פחות.

10,305 מהמשתתפים עם רמות כולסטרול של 6.5 ממול לליטר או פחות, נחלקו באקראי לטיפול ב-Atorvastatin במינון 10 מ”ג לק”ג, או פלסבו (ASCOT-LLA). הטיפול להורדת רמות השומנים בדם הופסק לאור עדיפות Atorvastatin על פלסבו, ופורסם בשנת 2003.

בעקבות ירידה בשיעורי התמותה מכלל הסיבות בעקבות טיפול Amlodipine/Perindopril, המחקר הופסק בנובמבר 2004. ירידה של 10% בהתקפי לב לא-פטאליים ומחלות לב קורונריות פטאליות, לא השיגה חשיבת סטטיסטית, ממצא שהחוקרים מייחסים להפסקה המוקדמת של המחקר.

המלצות שפורסמו לאחרונה בבריטניה בנושא הטיפול ליל”ד אינם כוללים עוד טיפול בחסמי ביתא כטיפול קו ראשון או אפילו קו שני או שלישי בחולים עם יל”ד ללא סיבוכים, למרות שהם עדיין מומלצים לטיפול בחולים הסובלים בנוסף ממחלת לב קורונרית.

החוקרים בחנו בנוסף גם את הסיכונים להתפתחות סוכרת חדשה, וקיוו לפתח מדד סיכונים שיסייע לזהות את החולים המצויים בסיכון. בקבוצת מטופלי Amlodipine/Perindopril, 7074 לא סבלו מסוכרת בתחילת המחקר, כמו גם 7046 משתתפים מקבוצת Atenolol/Bendroflumethiazide. כפי שדווח בעבר, שיעור גדול יותר של חולים שטופלו ב-Atenolol פיתחו סוכרת חדשה, בהשוואה למטופלי Amlodipine.

החוקרים מצאו כי רמות הסוכר בצום הם גורם הסיכון החשוב ביותר, ואילו טיפול נגד יל”ד באמצעות Amlodipine/Perindopril היה הפקטור המגן החזק ביותר. גם מדדי BMI, רמות HDL ורמות טריגליצרידים זוהו כפקטורים מנבאים חשובים.

בהשוואה לטיפול ב-Atenolol, עם או בלי משתן ממשפחת תיאזידים, הטיפול ב-Amlodipine עם או בלי Perindopril קשור בירידה של 34% בסיכון להתפתחות סוכרת חדשה. נראה כי מודל הסיכונים שפותח בעל יכולת דיסקרימינטיבית גבוהה, ויכול לשחק תפקיד חשוב בטיפול קליני.

בדיון שנערך בנושא טענו מומחים כי מספר מחקרים שנערכו לאחרונה התייחסו להתפתחות סוכרת חדשה וטיפול נגד יל”ד, ואעפ”י שנמצא שיעור מוגבר של סוכרת חדשה בעקבות טיפול בתרופות מסוימות, הדבר לא הוגדר כחלק מהמטרות העיקריות של המחקרים. עם זאת, סביר להניח כי מעקב ארוך יותר יוכיח כי אכן יש עליה בסיכון להתפתחות סוכרת חדשה.

בשילוב 11 גורמי הסיכון החשובים ביותר להתפתחות סוכרת, ניתן לחשב מדד הסיכונים, לו יכולת טובה להבחנה בין קבוצות סיכון שונות. יש לקחת בחשבון מספר גורמים לפני בחירת טיפול נגד יל”ד בחולה הספציפי, בין אם החולה סובל מאי-ספיקת לב, סוכרת, אי-ספיקת כליות, או סיפור קודם של התקף לב. חשוב לכלול הופעת סוכרת חדשה במסגרת הפקטורים שיש לקחת בחשבון כאשר בוחרים את הטיפול האופטימלי בחולים.

European Society of Cardiology 2006 World Congress

לידיעה במדסקייפ