ע”פ סקירת מומחים שיטתית מה-Diabetes Metab Res Rev
קיימות עדויות מחקריות הולכות וגוברות לפיהן יש למתן טסטוסטרון חליפי (TRT) למטופלים עם חסר בטסטוסטרון (TD) תועלת בהפחתת הסיכון למחלות קרדיווסקולריות (CVD). זאת על רקע השפעתו על שיפור ברגישות לאינסולין, פרופיל ליפידים, פרופיל שומנים, ולחץ דם. בנוסף לטסטוסטרון תכונות אנטידלקתיות ונוגדות קרישה שגם להן עשויות להיות השפעה חיובית בהפחתת הסיכון ל-CVD .
החוקרים מציינים כי השמנת יתר חולנית, יתר לחץ דם, תנגודת אינסולין (IR) , דיסליפדמיה, הפרעות בקרישה ודלקת כרונית הם גורמי סיכון קרדיווסקולרים מוכרים בגברים.
כידוע , רקמת שומן היא איבר אנדוקריני המייצר חומר שמדכא ייצור טסטוסטרון (T) ושומן ויסרלי משחק תפקיד מפתח בתהליך זה.
מאידך, רמות נמוכות של T מובילות להמשך צבירת מסת שומן, ובכך נוצר מעין מעגל קסמים של חסר ב-T וצבירת מסת שומן.
בסקירה זו דנים המחברים בהשפעת רמות נמוכות של T על גורמי הסיכון ל-CVD באמצעות התמקדות על עדויות הנגזרות משלוש גישות שונות:
1. מחקרים אפידמיולוגים/תצפיתיים (ללא התערבות)
2. מחקרים שבחנו טיפולים ADT (ר”ת של androgen deprivation ), כלומר דיכוי הורמוני מין
3. מחקרים שבחנו מתן תחליפי טסטוסטרון (TRT) בגברים עם TD .
במחקרים האפידמיולוגים רמות נמוכות של T היו קשורות להשמנת יתר, דלקת, טרשת עורקים, והתקדמות בטרשת עורקים. מחקרים אפידמיולוגים ארוכי טווח הראו שרמות נמוכות של T קשורות גם לעלייה בסיכון לתמותה קרדיווסקולרית.
ADT נמצא כגורם לשינויים לא רצויים ברקמת הגוף, IR ודיסליפדמיה. במחקרים אפידמיולוגים תצפיתיים נמצא גם ש-ADT קשור לעלייה בפיברינוגן (חלבון הקשור למנגנון הקרישה), חסם 1 לפלסמינוגן , ו-CRP (מדד דלקתי) .
מתן TRT לגברים עם TD הראה באופן עקבי ירידה סימולטנית במסת השומן ועלייה ברקמת השריר. כמו כן מכיוון ש-T הוא בעל תכונות של מרחיב כלי דם, נמצא גם במחקרים ארוכי טווח כי הוא מפחית לחץ דם.
החוקרים מסכמים כי שמצטברות עדויות גוברות והולכות המראות ש-TRT משפר רגישות לאינסולין ופרופיל ליפידים. כמו כן התכונות האנטי-דלקציות ונוגדות הקרישה של T תורמות להפחתה בעובי הקרוטיד אינטימה.
החוקרים סבורים כי מתן T עשוי להפחית הסיכון ל-CVD בגברים עם חוסר אנדרוגני.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!