מחקר חדש, שפורסם במהדורת ספטמבר של Annals of Internal Medicine, בדק את ה-cost-effectiveness של חיסון למניעת הרפס זוסטר והתוצאה הכי חמורה של זיהום בזוסטר –postherpetic neuralgia. המחקר מצביע על כך, שלמרות שהחיסון מעלה QALY (quality-adjusted life-years), הוא יכול להיות בטווח של cost-effective רק תחת מצבים מסוימים. החוקרים מצאו כי החיסון מעלה הישרדות המתוקננת לאיכות ב-0.6 יום בהשוואה לאי מתן חיסון בכלל.

אך, מקרה אחד, שבו החיסון ייחשב cost-effective, כלומר פחות מ-100000 דולר פר QALY, הוא אם החיסון יעלה פחות מ-200$ (כרגע החיסון עולה 145$), אם הגיל בעת החיסון נמוך מ-70 ואם משך יעילות החיסון יותר מ-30 שנה. המעקב עד עתה הראה שהחיסון יעיל לפחות עד 3 שנים.

תפיסות לגבי עלויות

התוצאות של מחקר Shingles Prevention, שפורסמו בשנת 2005, הראו שחיסון עבור ווירוס וריצלה-זוסטר (VZV) מוריד את השכיחות והחומרה של הרפס זוסטר ושל postherpetic neuralgia במבוגרים מעל גיל 60. מאמר מערכת נלווה למאמר זה ציין כי עלות של 500$ לחיסון של אדם מבוגר יהיה ככל הנראה cost-effective ואולי אף יחסוך עלויות.

אך מחברי המאמר ציינו כי גם בעלות של 56.90$ (העלות הנוכחית של החיסון בילדים), חיסון רוטיני של 49 מיליון מבוגרים בני 60 ומעלה בארצות הברית, יעלה 2.8 מיליארד דולר. מדיניות החלטות לגבי הוצאות כספיות ציבוריות כל כך גדולות צריכה להיות מבוססת על הערכה נוספת של המשמעויות הקליניות והכלכליות של התוכנית.

אחד הקשיים בהגדרת cost-effective בהרפס זוסטר נובע מהספקטרום הרחב של המניפסטציה הקלינית הנע בין פריחה קלה ומגרדת, שאולי לא תצריך אפילו ביקור אצל הרופא ועד ל- postherpetic neuralgia, שמאוד כואבת, מטילה נכות ואין לה שום טיפול יעיל.

במחקר הנוכחי, החוקרים עשו שימוש במודל תיאורטי של החלטות בכדי לבדוק את התוספת של הישרדות המתוקננת לאיכות ואת העלות פר QALY המושגת על ידי חיסון בהשוואה לאי מתן חיסון במבוגרים מעל גיל 60 עם היסטוריה של זיהום ב-VZV. המידע לניתוח נלקח מחיפוש ב-Medline של מידע בשפה האנגלית, שפורסם עד למארס 2006 הקשור לשיעורי הרפס זוסטר, ליעילות החיסון, לאיכות החיים, לשימוש במקורות רפואיים ולעלויות.

החוקרים סיכמו כי על ידי הורדת השכיחות והחומרה של הרפס זוסטר, החיסון מעלה הישרדות המתוקננת לאיכות ב-0.6 יום בהשוואה לאותה קבוצה של מבוגרים באותו גיל, שלא קיבלו את החיסון.

ניתוחי רגישות הציעו כי החיסון עשוי להיות יותר  cost-effective במבוגרים יותר “צעירים” כלומר בני 60-64 לעומת אלה המבוגרים מ-80. נראה כי תוחלת החיים הארוכה יותר והרמה הגבוהה יותר של יעילות של החיסון במבוגרים “צעירים” אלה תורמים לשיעור הנמוך של הרפס זוסטר בקבוצה זו. גורמים אחרים המשפיעים על cost-effectiveness כוללים : עלות יחידה של חיסון, הסיכון לחלות בהרפס זוסטר ומשך יעילות החיסון.

תקופת המעקב במחקר Shingles Prevention הייתה 3.1 שנים, כך שיש צורך במידע נוסף על משך היעילות של החיסון במהלך הזמן כדי לקבוע אם יש צורך בזריקת דחף בנקודת זמן כלשהיא. כרגע יש צורך במחקרים נוספים כדי להבין מה זוסטר אומר בכל הספקטרום של האנשים, ולא רק במקרים הגרועים הנראים על ידי נוירולוגים.

בינתיים עולה שאלה, אם אנשים יסכימו לשלם על החיסון מכספם הפרטי. לדברי אחד החוקרים, אם ישאלו אותו מה הוא יגיד לחבריו, הוא ענה, שאם הם בני 60-70 עליהם להתחסן, אם הם יכולים להרשות לעצמם. גם אם החיסון לא ממומן על ידי חברת הביטוח, הוא שווה את ערכו הכספי. אם האדם בן 80-90 ויש לו בעיות רבות אחרות והכנסה קבועה, אולי הוא יעדיף להשתמש ב-145$ בצורה אחרת ויותר רווחית.

במאמר מערכת, שנלווה למחקר הנוכחי, שיבחו את החוקרים על תיאור הגורמים התורמים לחוסר וודאות בהערכה של cost-effectiveness של החיסון בנקודת זמן זו. העלות של החיסון ופיזור הגיל של מי שיחוסן ידועים כיום, אך שוב, עמידות החיסון והערך של מניעת כאב משלבקת חוגרת היא תיאורטית כרגע.

עם סף של cost-effectiveness של 100,000$, שזהו סף שהועלה מסף קודם של 50,000$ פר QALY על ידי פרוצדורות ומכשירים יותר יקרים, החיסון מפני זוסטר הוא בקטגוריה של cost-effectiveness אמצעית, לפחות במחיר הנוכחי שלו ביחד עם ההנחות במודל של החוקרים.

אך לפני שמבססים מסקנות כלכליות, גופים המקבלים החלטות יכולים להחליט  להמליץ על מתן רוטיני של החיסון והמבטחים יעקבו אחריהם על ידי אספקה של כיסוי של ביטוח רפואי לחיסון. ההחלטה לשלם על החיסון תתבסס על ההכרה הנפוצה של עוול המחלה, יעילות ובטיחות החיסון והצורך של הצרכן.

Ann Intern Med 2006;145:317-325, 386-387

לידיעה במדסקייפ