משלב Bulevirtide עם Peginterferon Alfa-2a עדיף על Bulevirtide לבדו כנגד זיהום כרוני בהפטיטיס D (מתוך N Engl J Med)

משלב Bulevirtide במינון 10 מ”ג עם Peginterferon Alfa-2a עדיף על Bulevirtide במינון 10 מ”ג בלבד בטיפול בחולים עם זיהום כרוני בנגיף הפטיטיס D (HDV, או Hepatitis D Virus) כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת New England Journal of Medicine.

במחקר בשלב 3, טיפול מונותרפי ב- Bulevirtide הוביל לתגובה נגיפית בחולים עם זיהום כרוני בנגיף HDV. מתן Peginterferon Alfa-2a מומלץ לפי ההנחיות כטיפול מחוץ להתוויות במחלה זו. אין נתונים אודות תוצאות טיפול משולב ב- Bulevirtide עם Peginterferon Alfa-2a.

החוקרים השלימו מחקר בשלב 2b , בתווית-פתוחה, בו חולקו באקראי החולים לטיפול ב-Peginterferon Alfa-2a בלבד (180 מק”ג בשבוע) למשך 48 שבועות; Bulevirtide במינון יומי של 2 מ”ג או 10 מ”ג עם Peginterferon Alfa-2a (180 מק”ג בשבוע) למשך 48 שבועות ולאחר מכן אותו מינון יומי של Bulevirtide למשך 48 שבועות; או לקבלת Buleviritide במינון יומי של 10 מ”ג בלבד למשך 96 שבועות.

כל החולים היו במעקב לאורך 48 שבועות לאחר סיום הטיפול.

התוצא העיקרי היה רמות HDV RNA לא-מדידות לאחר 24 שבועות מסיום הטיפול.

מדגם המחקר כלל 24 חולים תחת Peginterferon Alfa-2a בלבד, 50 חולים תחת Bulevirtide במינון 2 מ”ג ו-50 חולים תחת Bulevirtide עם Peginterferon Alfa-2a ו-50 חולים תחת Buleviritide במינון 10 מ”ג בלבד.

לאחר 24 שבועות מסיום הטיפול, רמות HDV RNA לא-מדידות זוהו ב-17% מהחולים תחת Peginterferon Alfa-2a בלבד, ב-32% מהחולים תחת Bulevirtide במינון 2 מ”ג עם Peginterferon Alfa-2a, ב-46% מהחולים תחת Bulevirtide במינון 10 מ”ג עם Peginterferon Alfa-2a וב-12%מאלו תחת Buleviritide במינון 10 מ”ג בלבד.

השוואה העיקרית נערכה בין משלב Bulevirtide במינון 10 מ”ג עם Peginterferon Alfa-2a ובין Bulevirtide במינון 10 מ”ג לבדו וההבדל בין הקבוצות עמד על 34% (p<0.001).

לאחר 48 שבועות מסיום הטיפול, רמות HDV RNA היו לא-מדידות ב-25% מהחולים תחת Peginterferon Alfa-2a בלבד, 26% מאלו תחת משלב Bulevirtide במינון 2 מ”ג עם Peginterferon Alfa-2a, 46% מאלו תחת משלב Buleviritide במינון 10 מ”ג עם Peginterferon Alfa-2a ו-12% מאלו תחת טיפול מונותרפי ב-Buleviritide במינון 10 מ”ג.

תופעות הלוואי הנפוצות כללו לויקופניה, נויטרופניה ותרומבוציטופניה. מרבית האירועים החריגים היו בחומרה בדרגה 1-2.

החוקרים מסכמים וכותבים כי משלב Bulevirtide במינון 10 מ”ג עם Peginterferon Alfa-2a נמצא עדיף על-פני Bulevirtide במינון 10 מ”ג בלבד בהשגת רמות HDV RNA לא-מדידות לאחר 24 שבועות מסיום הטיפול.

N Engl J Med, June 6, 2024

תגובות רוצה להצטרף לדיון?

אין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!

מאמרים

היסטוריה של מחלות אוטואימוניות והסיכון להיארעות סוכרת מסוג 1 במתבגרים

מקור: Diabetes Care
מערכת האתר
מערכת האתר
אין תגובות|18/11/2025

במאמר מדווחים פרופ’ גלעד טוויג ושותפיו מהמרכז הרפואי בשיבא על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי תחלואה אוטואימונית מאוחרת בגיל ההתבגרות מלווה בסיכון מוגבר לסוכרת מסוג 1 בבגרות בשני המינים, בפרט באלו עם מחלה אוטואימונית של בלוטת התריס ומחלת צליאק

מעכב JAK מול אנטגוניסט TNF; איזה בטוח יותר עבור מטופלים עם מחלות דלקתיות מתווכות־חיסון?

מקור: JAMA Network Open
פרופ' שחף שיבר
פרופ' שחף שיבר
אין תגובות|16/09/2025

מטא־אנליזה הראתה כי אין הבדל מובהק בין שימוש במעכבי JAK לבין שימוש באנטגוניסטים של TNF מבחינת הסיכון לזיהומים חמורים או לממאירויות בקרב מטופלים עם מחלות דלקתיות מתווכות־חיסון (IMIDs)

דימום ממערכת העיכול התחתונה (JAMA)

מערכת האתר
מערכת האתר
אין תגובות|01/07/2024

דימום ממערכת העיכול התחתונה, המוגדר כהמטוֹכזיה, מהווה חמישית מכלל המקרים של דימום במערכת העיכול בקרב חולים הזקוקים לאשפוז בבית חולים. מאמר סקירה זה הוא סיכום של ההנחיות הקליניות של JAMA שפורסמו באפריל 2024.
מתוך הגליון הראשון של מגזין הג’ורנאל קלאב המשולב.

כניסת צוות רפואי

הכניסה לאתר מותרת אך ורק לצוות הרפואי

לקבלת קוד אימות לנייד ולמייל, יש למלא את כתובת המייל ואת מספר הטלפון שלך

עדיין לא נרשמת? באפשרותך לבצע רישום כאן