בחולים בטייוואן שקיבלו טיפול כנגד זיהום בנגיף HBV (Hepatitis B Virus) לאחר ניתוח לכריתת כבד בשל HCC (Hepatocellular Carcinoma) סיכון מופחת להישנות הגידול, בהשוואה לחולים שלא קיבלו את הטיפול התרופתי, כך עולה מתוצאות מחקר חדש.
החוקרים מסבירים כי ניתוח הינו הטיפול המרפא הסטנדרטי בחולים עם HCC, אך שיעורי ההישרדות ללא-מחלה לעיתים קרובות אינם משביעי רצון, בשל ההיארעות הגבוהה של הישנות HCC.
במחקר הארצי החוקרים בחנו את מאגרי Taiwan National Health Insurance Research Database וזיהו כ-100,000 חולים שאובחנו עם HCC. המחקר לא כלל חולים עם זיהום בנגיף HCV או צורות אחרות של דלקת כבד, אלו שקיבלו טיפול בתרופות אנטי-ויראליות במשך למעלה משלושה חודשים לפני כריתת הכבד או פחות משלושה חודשים לאחר הכריתה, חולים שקיבלו טיפולים אחרים למחלות כבד, או אלו עם גידולים אחרים.
החוקרים זיהו 4569 חולים מתאימים עם זיהום בנגיף HBV, שעברו כריתה כבד למטרת ריפוי, בתקופה שבין אוקטובר 2003 ועד ספטמבר 2010. מבין אלו, 4051 לא קיבלו טיפול אנטי-ויראלי (קבוצה לא-מטופלת) ו-518 חולים קיבלו טיפול כנגד זיהום HBV . הקבוצות היו דומות במרבית המאפיינים הדמוגרפיים, כולל גיל ומין. כמחצית מהחולים נטלו אספירין או NSAID ו-3.3-3.9% נטלו סטטינים.
שיעור גבוה יותר של חולים בקבוצה הלא-מטופלת עברו כריתה מג’ורית (35.3% לעומת 26.8%, p<0.001). ממוצע המעקב היה קצר יותר בקבוצת החולים הלא-מטופלים, בהשוואה לחולים מטופלים (2.18 לעומת 2.64 שנים) ושיעור החולים עם שחמת כבד היה נמוך יותר בקבוצת החולים הלא-מטופלים (38.7% לעומת 48.6%, p<0.001).
בקבוצת המטופלים, ממוצע המרווח עד להתחלת טיפול אנטי-ויראלי עמד על 1.19 שנים ומשך הטיפול הממוצע היה 1.45 שנים.
במהלך תקופת המעקב, 43.6% מהחולים הלא-מטופלים ו-20.5% מהחולים המטופלים אובחנו עם הישנות HCC. לאחר תקנון, שיעורי ההיארעות המצטברים של הישנות HCC לאחר שש שנים בקבוצה המטופלת עמדו על 45.6%, לעומת 54.6% בקבוצה הלא-מטופלת.
הסיכון במהלך שש שנים לתמותה היה נמוך יותר בקבוצת המטופלים (29% ) בהשוואה לקבוצה הלא-מטופלת (42.4%). המספר הלא-מתוקן של חולים עם HBV לאחר כריתת כבד בהם היה לטפל בכדי למנוע מקרה תמותה אחד בתוך שש שנים עמד על 8 חולים.
מניתוח רב-משתנים עלה כי אנאלוגים של נוקלאוזידים לוו בירידה של 33% בסיכון להישנות HCC. מעניין לציין כי סיכון מופחת להישנות ליווה את הטיפול בסטטינים או אספירין/NSAID.
שחמת כבד זוהתה כגורם המנבא סיכון מוגבר להישנות HCC. בנוכחות שחמת כבד, הסיכון להישנות היה גבוה ב-21% .
מהנתונים עולה כי טיפול באנאלוגים של נוקלאוזידים הועיל לכל הקבוצות עם הפחתת הסיכון להישנות HCC. התועלת הייתה מובהקת סטטיסטית או נטתה לתועלת לפי גיל, מין, היקף הכריתה, סוכרת, טיפול בסטטינים, טיפול באספירין/NSAID ונטילת מטפורמין. טיפול אנטי-ויראלי הועיל רק לחולים ללא שחמת כבד.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!